הודו סיבוב שני - מתחילים בקשמיר

טוב, זה לא היה קשה במיוחד להחליט על נסיעה שנייה להודו, זה אפילו היה די ברור. החודשים נשארו אותם חודשים - יולי אוגוסט, לא הזמנים הכי טובים להודו אבל כרגיל נפיק מזה דבש. אז לאן הפעם? כל מה שלא הספקנו בפעם הראשונה בצפון הודו וגם דרמסאלה אחת קטנה שפשוט חייבים לחזור אליה.

dal lake srinagar

שדה התעופה מוכר, השפה והמראות מוכרים אבל בכל זאת אנחנו טסות לקשמיר ובעצם מתחילות משהו חדש לגמרי. אחרי יום שלם של טיסות בקו ישראל איסטנבול דלהי קשמיר אנחנו נוחתות בבוקר בשדה התעופה של סרינגר ( Srinagar ) והאמת יש קצת חשש. האזהרות המרובות על העוינות במקום ועל אינספור הרמאויות שבעיר הזו גרמו לנו להיות מדויקות. לקחנו בית סירה לפי המלצה מהארץ וכבר דיברנו עם בעל הבית שדיבר עם נהג המונית שהביא אותנו ישר לשער באגם שממנו אספו אותנו.
ההודים מדברים בגאווה על חבל קשמיר והמקום נחשב בעיני רבים מהם לפנינה של הודו. בסרינגר יש שני אגמים ענקיים, אגם דאל ( Dahl ) המתויר יותר ואגם נאג'ין ( Nagin ) ששקט יותר ורחוק יותר. כמו בנהר המקונג בויאטנם וכמו תעלות המים בקרלה גם כאן החיים מתנהלים על המים. האגם מלא בבתי סירות מכל הסגנונות, מבתי סירה יוקרתיים ועד הפשוטים ביותר. אנחנו הגענו לצוללת הצהובה ( Yellow Submarine ) לפי כמה וכמה המלצות מהארץ וישר הרגשנו בבית. המשפחה חיברה שתי סירות ביחד שמעוצבות בסגנון קשמירי \ פרסי \ פקיסטני עם המון שטיחים כבדים בחדרים וביניהם יש סלון פנימי עם ספות ושולחן. בחוץ יש אזור משותף שבו המשפחה מגישה ארוחות ( שלא טעמנו ), גג שאפשר להסתלבט עליו כמיטב המסורת ההודית ובחזית יש שתי מרפסות מקסימות שבהן נפתח את הבוקר ונסגור את הערב .

המעבר מהעיר לאזור האגם הוא כמו מעבר בין שני עולמות, הכל יפה מסביב, מלא טבע, יש שקט, האווירה רגועה ומכניסת אורחים כמיטב המסורת המוסלמית וכל שנייה רק אומרים לנו לשבת ולהירגע. אחרי כוס תה קשמירי, התחברות לויופי ושיחה הביתה אנחנו הולכות לחדר להתקלח - בדלי כמובן - ולנוח קצת. אחרי צהריים אנחנו עושות הכרות עם כל המשפחה ועם שני הבנים שמנהלים את העסק בילאאל וג'אוויד שמתגלים כמארחים מושלמים וכל מה שנצטרך בימים הקרובים או כל מקום שנרצה ללכת אליו יהיה איתם או בעזרתם. עכשיו אפילו שאנחנו שפוכות יש בנו רצון חזק לראות קצת את המקום ובטח בשעה יפה כזו שלקראת שקיעה אז אנחנו יוצאות עם בילאאל לשייט קצר ובערב אנחנו מתיישבות במרפסת עם קפה שחור ועוגת שמרים שעדיין טרייה מהבית. האמת, נרדמו בחוץ.

יום חמישי -  אנחנו קמות מאוחר ובלי תכנונים. אחרי ארוחת בוקר בילאאל לוקח אותנו לשייט ארוך של שעתיים ואני מגלה שהחיים על המים בכל אזור בעולם לובשים צורה אחרת. אומנם אנחנו בהודו אבל בכל זאת לאוכלוסיה המקומית יש אופי משלה. הכל יפה בעין, הבתים מטופחים והמים צלולים ונקיים. יש שקט ופסגות ההרים מתנשאות מעלינו. מה שהוסיף לנו לחוויה זה שבילאאל מכיר את המקום כמו את כף ידו , שטנו בין הבתים וקיבלנו הסברים על כל דבר שרצינו. יש כאן אינספור של חיות מים ועופות צבעוניים וגם גידולים של ירקות על המים. 

לקראת חזור עצרנו במפעל רהיטים מעץ. הכל בעבודת יד במובן הכי רחב של המילה ואפילו ראינו מחיצות עץ שמשתמשים בהם בבתי כנסת ספרדיים בארץ. שוב לא יכולתי להימנע מההשוואה לבתים של המשפחה שלי , ללבוש שכל כך דומה ואפילו לאותם הכובעים של סבא שלי שהתחפשתי איתם בפורים. וגם היה גילוי חדש. הנרגילה של סבתא שלי התגלתה כמאפיינת את כל האזורים האלו. תמיד חשבתי שזו נרגילה אילתור: כד נחושת קטן, קנה במבוק שמתחבר ומסתבר שכולם פה עד היום מכינים נרגילה באותה צורה. מיד שלחתי לאחיות שלי תמונה נרגשת בווצאפ. אין זיכרון יותר חזק מאשר סבתא שלי בחצר הבית בשכונת הבוכרים מעשנת נרגילה.

אחה"צ יצאנו עם בילאאל לשחות במים הפתוחים איפה שהכי נקי. אם אפשר להגיד על מים שהם מושלמים אז הם היו מושלמים. הגענו בזמן לשקיעה וישבנו על הסירה לדבר על העסק המשפחתי, הסכסוך על חבל קשמיר וכמעט על כל דבר בעולם. את הערב סגרנו כמובן במרפסת עם מוזיקה וספר טוב. בהודו, אני מתחילה להבין, כל הקצב משתנה בלי שביקשתי. כל מקום הופך להיות מושלם לתפילה, למדיטציה או כתיבה, זה קורה מעצמו. אז יום שישי מתחיל בתפילה במרפסת ואח"כ שמרית הולכת עם בעל הבית לעשות קניות לשבת. החלטנו לבשל ולהתארגן לשבת ורק אז לצאת בנחת לעוד סיבוב באזורים רחוקים יותר שלא הספקנו. הפעם הגענו לאשת הדבש המפורסמת שמכינה לבד לפחות 20 סוגים שונים של דבש. אחרי הטעימות היא אמרה לנו שרוב הישראלים קונים דבש אופיום. זה לא עשה עלינו רושם, המחיר היה יקר והחלטנו שזה גימיק אז קנינו דבש שקדים ועפנו עליו כל הטיול.

המלצות זהב:

• נכון שהעיר עצמה לא נעימה אבל לגור בבית סירה זו אחת החוויות הקסומות שיש, אז אל תפספסו!
• בואו עם המלצה מהארץ, יש הרבה רמאויות ובתי סירות מאוד יקרים. בעיני אין בהם צורך בכלל, לכו לבית פשוט שכל המשפחה גרה אתכם ותקבלו חוויה אחרת לגמרי. תוכלו להיות חלק מהחיים היומיומיים שלהם ולקבל ליווי לכל מקום שרק תרצו.
• אל תתקמצנו על סירה פשוטה בשביל שיט ארוך, אפילו שזה זול זה פשוט לא נוח. קחו שיקארה עם כיסאות נוחים וגג.
• אל תפספסו את התה הקשמירי- יש בו את כל התבלינים שבעולם.

שיקארות ( ריקשת מים )

בשבת גילינו עד כמה אירוח יכול להיות מכל הלב. ביום התיישבנו במרפסת להתפלל וכל שנייה מישהו ניגש לשאול אם הכל בסדר. אח"כ התחלנו להכין את הארוחה וכל שנייה מישהו שאל אם אנחנו צריכות משהו. ג'אוויד פשוט החליט שהוא נשאר איתנו בארוחה ולא הפסיק לשאול שאלות על שבת והקידוש, הכל באנגלית כמובן וקצת התעייפתי בן ביס לביס. מכאן השיחה כבר לבשה צורה מובהקת של נושאים דתיים, אסלאם ויהדות ומשם המרחק היה קצר לדיון בפמיניזם. עכשיו הייתי צריכה בוודאותה לנוח אבל בבית ממול לא הפסיקו המריבות. ככה זה כשכולם חיים ביחד.

במוצאי קבענו שמישהו יחכה לנו  בחמש בבוקר כדי לקחת אותנו לשוק הצף וגם סגרנו מחיר לג'יפ שייקח אותנו לכפר ארו שאמור להיות פסגת הטיול בקשמיר. 

השוק הצף באגם דאל