"Be happy " - זו ההוראה שקיבלנו כשיצאנו משיאחה מאחת הבחורות שהכרנו ולא ממש הבנו מה היא רוצה. תבואו ללאנגמוסי שמחות, הכפר מגיע לגובה של 3,500 ומכאן יש מחלת גבהים. את המילה מחלה הבנו, את הקשר שלה לשמחה לא כ"כ.
ובכל זאת, השעה שמונה בבוקר ואנחנו יוצאות שמחות משיאחה ללאנגמוסי.
בכיסא שלפנינו מתיישבים שני נזירים שלא מפסיקים לדבר ואחרי כמה דקות לא מפסיקים להתפלל. אני שמה אוזניות וצוללת למוזיקה שלי. הנוף מתחיל לקבל יותר ויותר גוונים של ירוק ומולנו נפרשים מרחבי דשא עצומים, פה ושם אוהל טיבטי ועדרים של יאק. לאט לאט החלונות מתכסים אדים מהקור, וככה גם אנחנו, אבל אני משתגעת שאני לא מצליחה לראות את הנוף אז הפכתי לסוג של ויישר ידני. הנהג לא מפספס אפילו אדם אחד שעומד בדרך והכרטיסן דואג לכולם למקום ישיבה. הנסיעה כיפית והטיבטים נעימים אבל... שום דבר לא הכין אותנו לעצירת השירותים הראשונה שלנו על אדמת סין. לא כזו קלילה כמו בשדה תעופה, כאן היה הדבר האמיתי!
בחלק מהמקומות בסין אין הפרדה בין תאי השירותים, הכל פתוח . כאן הגדילו לעשות ופשוט חפרו תעלה אחת שלאורכה כולם מתייצבות ככה שישבן פונה לפרצוף. לפעמים יש מים זורמים בתעלה ולפעמים לא. מכאן ואילך אני קיבלתי החלטה, או בחוץ, תמיד מאחורי המבנה ואם לא מסתדר אז תמיד לנשום לתוך מגבון לפני המוות. אנחנו מגיעות ללאנגמוסי. קר כאן ממש ולא היינו מוכנות לזה.
מהר מאוד מצאנו מקום נקי ונעים וסגרנו עניין. בקור הזה אפילו לא חשבנו על מקלחת ושירותים מחוץ לחדר.
השעה בסה"כ מוקדמת וכל היום לפנינו אז אנחנו יוצאות לטיול התרשמות ראשון ועל הדרך מחפשות לקנות בגדים חמים.
מה שבולט פה זו האוכלוסייה המוסלמית במקום וזה די מגניב סינים מוסלמים וטיבטים בכפר אחד. אנחנו מתחילות בקניות, עוד פשמינה חמה, כפפות, כובע צמר ובסוף מוצאות גם גופיה חמה וגטקס.
באיזשהו שלב שמרית ואני לא מוצאות את עצמנו. ז"א הכל סבבה, המקום הזה מקסים אבל אנחנו לא זורמות, יש בנו מין אדישות שכזו. אנחנו הולכות לשתות תה וחושבות שפשוט קר לנו מידי. אז שתינו, התחממנו אבל אנחנו קצת שותקות וקצת בוהות אחת בשניה ולא ברור מה בא לנו לעשות.
חשבנו שאוכל יפתור את הבעיה והלכנו לחדר להכין חביתה עם מלא בצל וקבנוס אולי זה ישפר את ההרגשה ויחמם אותנו. על הדרך אנחנו לובשות את הגופיות שקנינו ולא מפסיקות להתגרד. אוף איתכם טיבטים יקרים, צמר גס, זה כנראה לא ילך בינינו. סיבוב שני בכפר, אנחנו הולכות קצת יותר פנימה אבל לא מצליחות לנהל שיחה, להתלהב ולהינות מהמקום שאנחנו נמצאות בו.
ובכל זאת, השעה שמונה בבוקר ואנחנו יוצאות שמחות משיאחה ללאנגמוסי.
 |
| אחד הרחובות האחוריים של לאנגמוסי |
בחלק מהמקומות בסין אין הפרדה בין תאי השירותים, הכל פתוח . כאן הגדילו לעשות ופשוט חפרו תעלה אחת שלאורכה כולם מתייצבות ככה שישבן פונה לפרצוף. לפעמים יש מים זורמים בתעלה ולפעמים לא. מכאן ואילך אני קיבלתי החלטה, או בחוץ, תמיד מאחורי המבנה ואם לא מסתדר אז תמיד לנשום לתוך מגבון לפני המוות. אנחנו מגיעות ללאנגמוסי. קר כאן ממש ולא היינו מוכנות לזה.
מהר מאוד מצאנו מקום נקי ונעים וסגרנו עניין. בקור הזה אפילו לא חשבנו על מקלחת ושירותים מחוץ לחדר.
השעה בסה"כ מוקדמת וכל היום לפנינו אז אנחנו יוצאות לטיול התרשמות ראשון ועל הדרך מחפשות לקנות בגדים חמים.
מה שבולט פה זו האוכלוסייה המוסלמית במקום וזה די מגניב סינים מוסלמים וטיבטים בכפר אחד. אנחנו מתחילות בקניות, עוד פשמינה חמה, כפפות, כובע צמר ובסוף מוצאות גם גופיה חמה וגטקס.
באיזשהו שלב שמרית ואני לא מוצאות את עצמנו. ז"א הכל סבבה, המקום הזה מקסים אבל אנחנו לא זורמות, יש בנו מין אדישות שכזו. אנחנו הולכות לשתות תה וחושבות שפשוט קר לנו מידי. אז שתינו, התחממנו אבל אנחנו קצת שותקות וקצת בוהות אחת בשניה ולא ברור מה בא לנו לעשות.
חשבנו שאוכל יפתור את הבעיה והלכנו לחדר להכין חביתה עם מלא בצל וקבנוס אולי זה ישפר את ההרגשה ויחמם אותנו. על הדרך אנחנו לובשות את הגופיות שקנינו ולא מפסיקות להתגרד. אוף איתכם טיבטים יקרים, צמר גס, זה כנראה לא ילך בינינו. סיבוב שני בכפר, אנחנו הולכות קצת יותר פנימה אבל לא מצליחות לנהל שיחה, להתלהב ולהינות מהמקום שאנחנו נמצאות בו.
פתאום ניגשת אלינו בחורה אינדונזית. היא מתלהבת שאנחנו מישראל ונורא בא לה לדבר, אנחנו מסבירות לה שאנחנו לא כ"כ מתקשרות כרגע ואז היא אומרת בצורה הכי פשוטה שיש " אה... יש לכן מחלת גבהים "
אה... איך לא חשבנו על זה קודם? היא נותנת לנו ויטמינים שאמא שלה הביאה לה והולכת.
עכשיו אנחנו מבינות, שמחה מנצחת אדישות.
Be happy
