קסם המזרח - אשרי המאמין.

או במילים אחרות, על דת ואמונה...

הרבה אנשים שואלים אותי למה אני לא טסה לאירופה? מה יש לך לחפש כל הזמן במזרח?

אם אני רוצה לפטור אותם בתשובה קלה אז אני שולפת את התירוץ הכלכלי, המזרח זול נקודה. מעבר לזה יש עוד כמה סיבות שאני יכולה לחשוב עליהם, כמו למשל העובדה שהנוף פראי, לא משורטט ולא מתכונן. החוויה האנושית ומגוון התרבויות עולים על כל דמיון אבל זה כמובן לא פותר אותי מהמשך השאלה אז למה לא אפריקה או דרום אמריקה כהעדפה חוזרת?

הכפר מלנה - עמק פרוואטי, צפון הודו

אפשר לומר שהרוחניות מנצחת כאן בגדול! תקראו לזה דת, תקראו לזה אמונה או תמשיכו לקרוא לזה רוחניות זה ממש לא משנה. המזרח הרחוק מתהדר בכל אלו ואפילו יותר. ריבוי אלים, פלורליזם דתי וסובלנות זה שם המשחק. נכון, היו פה מלחמות ( רובן לא על רקע דתי ) , יש פה עדיין סכסוכים ( רובם נגרמו ע"י הבריטים ), תמימה אני לא. ובכל זאת יש כאן משהו אחר. בדרום מזרח אסיה, במדינות כמו ויאטנם ולאוס אי אפשר כל כך לחוות את זה- בכל זאת הקומוניזם רמס כל חלקה טובה אבל גם כאן הבודהיזם מתעורר וקם לתחייה. המקומיים חולקים כבוד לכל איש רוח ולכל מי שבא מדת אחרת. אי אפשר להיות יהודי ולא להנות כאן, לפחות מתחושת החופש הדתית הבלתי תלויה שיש כאן. אין משקעים אנטישמיים ויש אהבה גדולה לעם היהודי ומה שהוא מייצג.

נזירים בלאוס, תאילנד, הודו וסין

בסין, לפני 8 שנים אף אחד לא הבין אותי ואני לא הבנתי אף אחד - העיקר שזה היה הדדי. אבל בכל מקום שניסיתי            (והצלחתי) להסביר שאני לא אוכלת מסיבות דתיות או שביקשתי לבשל במטבח מאותן הסיבות כולם התגייסו לעזור.
האמונה נוכחת פה בין אם בבתי הרוחות בכל בית, במקדש שקיים כמעט בכל רחוב ובין אם במסגדים שקוראים לתפילה. כאן גם התוודעתי בפעם הראשונה לאסלאם מתון. ולא שלא ידעתי שהוא קיים רק שפה יכולתי גם לחוות אותו.על דרך המשי כשפספסתי את האוטובוס האחרון ליעד הבא התגייסו לעזרתי נערים מוסלמים. על גבול טיבט, שעה לפני כניסת שבת ביקש נזיר טיבטי לקיים דיון פילוסופי על יהדות ובודהיזם. כולם רוצים לדבר, ללמוד להבין ולפתח שיחה.
ואחרי כל זה, הדבר האמיתי זה הודו.

הודו מהווה את שיא הערכה שלי לדתות של המזרח. יש במדינה הענקית הזו פלורליזם דתי כל כך גדול. ריבוי האלים שיש שם בעצם משדר בלי הרבה דיבורים שלא משנה במה אתה מאמין, העיקר שאתה מאמין. בדרמסאלה שבצפון הודו יש מקדש שעל הגג שלו יש את שלושת הסמלים של הדתות המונותיאיסטיות לצד הקילשון של שיווה. בעייני זה אומר הכל.

האמונה שזורה פה בכל חיי היומיום ואי אפשר לפספס את האמירה העצומה של המדינה הזו: חול וקודש, קודש וחול. טקסים הינדואים אפשר לחוות בעיקר על גדות הגנגס אבל גם בדרום הודו: מנחות, פרחים, שירה וטבילה במים. הכל לצד כביסה, שריפת גופות ועוד כל מיני כאלה. מקדש בכל פינה, חגיגות בלי סוף ומזמורי תפילה יפיפיים ואנחנו לא מדברים כאן על מדינה עם השירותים הסוציאלים הטובים ביותר, רווחה וסעד וכל מיני דברים טובים כאלה. סתם אנשים פשוטים שיברכו אתכם באמצע הרחוב גם אם ממש לא ביקשתם.

טקסים, ברכות ומקדשים

בצפון הודו החוויה הבודהיסטית היא החזקה. נזירים חייכנים, גלגלי תפילה בכל מקום, ודגלי תפילה מתנפנפים בכל מעבר הרים ועל כל פסגה אפשרית ומוסיפים הוד והדר להרי ההימלאיה האדירים.
בכל מנזר ובכל מרכז רוחני כלשהו קיבל את פני שלט כלשהו המצהיר על אחדות ואהבה בין כל הדתות. בכל מקום התקבלתי בחיוכים, הצטרפתי לטקסים, שאלתי על בודהיזם ונשאלתי על יהדות. מעולם בשום אשראם או מנזר מישהו ניסה להגיד לי שהאמת או האור נמצא אצלו. במדינת קרלה - באשראם של האמא המחבקת גיליתי שכל קומת בתי המגורים הראשונה שמורה לנשים מבוגרות בפנסיה. כן כן, על זה הן שמות את הכסף שלהן ( גם אם מינימלי ) והזמן לעת זקנה. מדיטציה ודרשות. בכפרים ובאזורים הנידחים כמו עמקי ספיטי וקינור - בודהיזם והינדואיזם משמשים בעירבוביה תוך כדי טקסים צבעוניים ומוטרפים של אלים ואלות שיוצאים מתוך המקדש.

צפון הודו - הרי ההימלאיה

הרווח האישי שלי בטיולים האלה היה היכולת להתארח אצל מוסלמים, להכיר את התרבות מקרוב, לנהל דיונים תיאולוגים ובעיקר להיכנס למסגדים. בקירגיסטן לקח אותנו נהג מונית מוסלמי שכ"כ התרגש לשמוע שאנחנו מישראל והצליח באנגלית שבורה להעביר שני מסרים עיקריים: אנחנו בני דודים ומי שגורם לכל הצרות אלו הפוליטיקאים. בקשמיר התארחתי אצל משפחה מוסלמית בבית סירה על אגם דאל. ג'אוויד ובילאל התעקשו לעשות עם שמרית ואיתי קידוש וישבנו לדבר על נשים ופמיניזם תוך כדי ארוחת שבת. בכפר ארו שלוש שעות מסרינאגר התחברנו עם משפחה נוספת שהתעקשה שאת תשעה באב והרמאדן נשבור ביחד, כל אחד והבישולים שלו! תה קשמירי שתינו כמובן ביחד...
בדלהי, זכיתי להכיר את הזרם הסופי והמיוחד שקיים באסלאם. שלוש שעות הייתי במסגד הזה שמצהיר על אחדות בין כולם, הקשבתי לתפילה, עניתי אמן, סיפרתי לכולם שאני מישראל, עשיתי סלפי ונשארתי למעגל שירה מקודשת. אין ספק שזו הייתה אחת החוויות החזקות שלי בטיול האחרון.

  Hazrat Nizamuddin in delhi

המזרח מביא את הרוחניות שלי למקום טוב. בכל מקום ופינה שקטה, לרקע מלמולי מנטרות, שירה ותרגולי מדיטציות  אני מפנה מקום להתבודדות ולתפילה שלי. בלב ההימלאיה במקדשים שקטים, עם נוף שאי אפשר להישאר אדיש אליו, ברכות והינהוני ראשים מכל גורו, מבקרים אקראיים ושלטים המצהירים על קדושת המקום לכמה דתות ביחד. נדמה כאן לרגע או שניים, שהכל ממש אפשרי. 

תפילה בכפר מלנה ושיעור חסידות באגם פנגונג - הרי ההימלאיה