גווילין היא אחד האתרים המפורסמים והמתוירים בסין ובצדק. יש פה שני מוקדי עניין עיקריים: הנהר העצום שעובר בתחומה ומסביבו מתנשאים צוקי ענק ואזור הטרסות של לונגשן ובו שבטי ההרים האותנטיים ( או לא כל כך אותנטיים כל אחד לפי נקודת מבטו ). ובכל זאת רוב האנשים לא בוחרים לישון בגווילין עצמה אלא בכפר יאנגשו הסמוך. אל תתנו לשם כפר להטעות אותכם מכיון שזה אזור תיירותי לגמרי אבל בכל זאת מעניין יותר ומציע יותר אופציות מאשר גווילין עצמה.
אנחנו תכננו שבוע שלם ביאנגשו שמבחינתנו הכי התקרבה לכפר נופש מכל מה שיש לסין הרצינית והמוקפדת להציע.
הגענו לשדה התעופה של גווילין בלילה והשתמשנו בשירותי ההסעה של השדה כדי להגיע למרכז העיר. חדר כבר הזמנו באכסניה של youht hotel כרגיל וקיבלנו חדר נקי ונעים. העברנו את הערב בהיכרויות חדשות והזמנו שיט למחרת ליאנגשו (Yangshuo ) עם כל התיקים שם גם התכוונו להישאר. את השיט אני די מתקשה לתאר, צורת הנוף הזו לא דומה לשום דבר אחר שראיתי. תוסיפו לזה את הקסם שכל זה קורה בסין והחוויה הייתה מדהימה עד ש...
אחרי שעה של שייט השמים נפתחו וגשמי המונסון נחתו עלינו בלי רחמים, הגענו ליאנגשו רטובות לגמרי וגם התיקים שלנו ספגו גם ספגו.
לקח לנו כמה דקות כדי לעכל את המקום הזה. הרושם הראשוני הוא של איזה עיירת ספר נידחת עם תחנה מרכזית ובלי חן. כמו תמיד צריך להתחיל ללכת ולהיכנס לעומק ולגלות את המדרחוב הראשי ומסביבו כל ההתרחשויות והמלונות.
אנשים באים ליאנגשו לנפוש, וככה גם אנחנו. הזמנו מראש חדר במלון מפנק ומטופח ולא באכסניה וגם ידענו מראש שכל המלון צמחוני. ( Magmolia ) כמובן שיש כאן הרבה סינים בחופשה אבל פעם ראשונה אחרי שבועיים בערך שהיו מסביבינו גם כ"כ הרבה תיירים. יש מקומות לינה לכל כיס כשהיקרים מביניהם מציאים נוף לנהר.
יום שישי היום ואנחנו מנסות גם קצת להכיר את המקום וגם להתכונן לשבת עם כביסה, אוכל וטלפונים הביתה. אנחנו מתחילות להתוודע למקום, יושבות קצת בבתי קפה טובים, מסתובבות בין הדוכנים ובשווקים לאורך הנהר והולכות לחדר להתארגן לשבת ולהתפלל. סיכמנו עם המסעדה של המלון מראש שאנחנו יושבות שם וקיבלנו פרוט מדויק של המאכלים והרכיבים שיש בהם ( בסין עיקר הבעיה במסעדות הצמחוניות זה הרטבים ). העברנו את השבת בקריאה, משחקי קלפים וגרעינים וגם בטיולים קצרים על הנהר.
.
יאנגשו היא מסוג המקומות שהימים בה מתערבבים, יש בה הכל מהכל. המון טבע מסביב, כפרים לטייל בהם עם אופניים, ברגל וגם עם סירה על הנהר. שווקים יפים וגם חנויות בוטיק והרבה מקומות בילוי לאורך המדרחוב ובגגות של הגסטהאוסים. אז בעצם עשינו מהכל, רכבנו על אופניים בין הכפרים, לקחנו יום אחד טיול עם מדריכה מקומית ( אבל מקומית באמת, לא דרך סוכנות ) היא לקחה אותנו בסירה דרך הנהר לכפרי אומנים מסביב לראות למשל איך מכינים ציורים שכמובן היום מעטרים את קירות הדירה שלי.
הסתובבנו במדרחוב ועשינו קצת קניות: תיקים, צעיפי משי. בערבים ישבנו לשתות על הגג של המנקיס', הגסטהאוס המפורסם של יאנגשו.
היה לנו ברור שביאנגשו אנחנו לא מוותרות על עולם התרבות הסיני וחוץ מכוסות רוח ועיסויים שעשינו כמה פעמים שכרנו מורה לטאי צ'י שהקים אותנו בשש וחצי בבוקר לאימון בפארק. יותר זרם לנו משהו כזה ופחות מחייב מאשר ללכת לאיזה מנזר ולהיכנס לתוכנית אימונים שבועית כמו שהרבה אנשים עושים בדאלי למשל.
בילוי הערב הכי נחשב ביאנגשו זה המופע על המים שעולה כמעט כל ערב על הנהר. את המופע הפיק הבמאי שתכנן את טקס הפתיחה של האולימפיאדה ב 2008 בסין. כל המופע מתרחש על המים עם יותר מ 100 רקדנים ואינספור תלבושות.
עכשיו בלי הגזמות, זה היה המופע הכי יפה והכי מרשים שראיתי בימי חיי הלא ארוכים אבל גם לא מאוד קצרים.
יאנגשו כייפית וזורמת ויש לנו עוד יומיים לבלות כאן עם עוד הרבה תכנונים. אבל מסתבר שתכנונים לחוד ומציאות לחוד. ביום רביעי גנבו לשמרית ולי את התיקים הקטנים משפת הנהר. לשם הסקרנות היה בהם הכל: ויזה, דרכון, כסף, אייפון, מוזיקה ויומן מסע.
מזל שהזמנו טיסה לבייג'ינג באינטרנט,
חבל שאין לנו דרכון וויזה לעלות על הטיסה
על הדמעות, התסכולים והשוטרת שהניפה את ידה לחתום על המסמכים בפוסט הבא...
אנחנו תכננו שבוע שלם ביאנגשו שמבחינתנו הכי התקרבה לכפר נופש מכל מה שיש לסין הרצינית והמוקפדת להציע.
הגענו לשדה התעופה של גווילין בלילה והשתמשנו בשירותי ההסעה של השדה כדי להגיע למרכז העיר. חדר כבר הזמנו באכסניה של youht hotel כרגיל וקיבלנו חדר נקי ונעים. העברנו את הערב בהיכרויות חדשות והזמנו שיט למחרת ליאנגשו (Yangshuo ) עם כל התיקים שם גם התכוונו להישאר. את השיט אני די מתקשה לתאר, צורת הנוף הזו לא דומה לשום דבר אחר שראיתי. תוסיפו לזה את הקסם שכל זה קורה בסין והחוויה הייתה מדהימה עד ש...
אחרי שעה של שייט השמים נפתחו וגשמי המונסון נחתו עלינו בלי רחמים, הגענו ליאנגשו רטובות לגמרי וגם התיקים שלנו ספגו גם ספגו.
לקח לנו כמה דקות כדי לעכל את המקום הזה. הרושם הראשוני הוא של איזה עיירת ספר נידחת עם תחנה מרכזית ובלי חן. כמו תמיד צריך להתחיל ללכת ולהיכנס לעומק ולגלות את המדרחוב הראשי ומסביבו כל ההתרחשויות והמלונות.
אנשים באים ליאנגשו לנפוש, וככה גם אנחנו. הזמנו מראש חדר במלון מפנק ומטופח ולא באכסניה וגם ידענו מראש שכל המלון צמחוני. ( Magmolia ) כמובן שיש כאן הרבה סינים בחופשה אבל פעם ראשונה אחרי שבועיים בערך שהיו מסביבינו גם כ"כ הרבה תיירים. יש מקומות לינה לכל כיס כשהיקרים מביניהם מציאים נוף לנהר.
יום שישי היום ואנחנו מנסות גם קצת להכיר את המקום וגם להתכונן לשבת עם כביסה, אוכל וטלפונים הביתה. אנחנו מתחילות להתוודע למקום, יושבות קצת בבתי קפה טובים, מסתובבות בין הדוכנים ובשווקים לאורך הנהר והולכות לחדר להתארגן לשבת ולהתפלל. סיכמנו עם המסעדה של המלון מראש שאנחנו יושבות שם וקיבלנו פרוט מדויק של המאכלים והרכיבים שיש בהם ( בסין עיקר הבעיה במסעדות הצמחוניות זה הרטבים ). העברנו את השבת בקריאה, משחקי קלפים וגרעינים וגם בטיולים קצרים על הנהר.
 |
| מלון מגנוליה ( מתוך גוגל תמונות ) |
יאנגשו היא מסוג המקומות שהימים בה מתערבבים, יש בה הכל מהכל. המון טבע מסביב, כפרים לטייל בהם עם אופניים, ברגל וגם עם סירה על הנהר. שווקים יפים וגם חנויות בוטיק והרבה מקומות בילוי לאורך המדרחוב ובגגות של הגסטהאוסים. אז בעצם עשינו מהכל, רכבנו על אופניים בין הכפרים, לקחנו יום אחד טיול עם מדריכה מקומית ( אבל מקומית באמת, לא דרך סוכנות ) היא לקחה אותנו בסירה דרך הנהר לכפרי אומנים מסביב לראות למשל איך מכינים ציורים שכמובן היום מעטרים את קירות הדירה שלי.
היה לנו ברור שביאנגשו אנחנו לא מוותרות על עולם התרבות הסיני וחוץ מכוסות רוח ועיסויים שעשינו כמה פעמים שכרנו מורה לטאי צ'י שהקים אותנו בשש וחצי בבוקר לאימון בפארק. יותר זרם לנו משהו כזה ופחות מחייב מאשר ללכת לאיזה מנזר ולהיכנס לתוכנית אימונים שבועית כמו שהרבה אנשים עושים בדאלי למשל.
בילוי הערב הכי נחשב ביאנגשו זה המופע על המים שעולה כמעט כל ערב על הנהר. את המופע הפיק הבמאי שתכנן את טקס הפתיחה של האולימפיאדה ב 2008 בסין. כל המופע מתרחש על המים עם יותר מ 100 רקדנים ואינספור תלבושות.
עכשיו בלי הגזמות, זה היה המופע הכי יפה והכי מרשים שראיתי בימי חיי הלא ארוכים אבל גם לא מאוד קצרים.
יאנגשו כייפית וזורמת ויש לנו עוד יומיים לבלות כאן עם עוד הרבה תכנונים. אבל מסתבר שתכנונים לחוד ומציאות לחוד. ביום רביעי גנבו לשמרית ולי את התיקים הקטנים משפת הנהר. לשם הסקרנות היה בהם הכל: ויזה, דרכון, כסף, אייפון, מוזיקה ויומן מסע.
מזל שהזמנו טיסה לבייג'ינג באינטרנט,
חבל שאין לנו דרכון וויזה לעלות על הטיסה
על הדמעות, התסכולים והשוטרת שהניפה את ידה לחתום על המסמכים בפוסט הבא...
