מה סוג הקסם של מקום? לכל אחד יש הדברים האלה "שקונים אותו" בטיול. אצלי חלק מהעניין זה המיקום. דאלי ( Dali ) היא כזו, עונה על הרצונות שלי. יש בסביבתה כל כך הרבה אופציות שלוקח יום אחד כדי להתאפס ולהחליט ממה מתחילים. לידה אגם ארחאי (Erhai ) הגדול , מעליה רכסי הרים שמכוסים בערפל רוב הזמן ומסביבה פזורים כפרים קטנים ושווקים מקומיים.
דאלי וליג'יאנג קרובות אחת לשניה מרחק 4 שעות ברכבת אבל בעצם שונות בכל ההוויה שלהן. ליג'יאנג מלאה הוד כאיה לאתר מורשת עולמית ועמוסה בתיירות אוטובוסים זריזה. דאלי לעומתה מתנהלת בקצב אחר ונינוח משל הייתה עיירת תרמילאים בצפון הודו. גם כאן העיר העתיקה מוקפת חומה אבל פחות שמורה ולכן בעיניי גם יותר אותנטית. הבתים נמוכים ויש תחושה של כפר.
מצאנו את מקומנו באכסניה המושקעת של youth hothel שנמצאת ממש ממש במרכז העניינים וישר יצאנו להסתובב. יש ברחובות אוירה של הפנינג מתמשך ופשוט הסתובבנו כל הערב.
יום שישי זה יום השוק שלנו והשווקים של המזרח זה פשוט משהו שאף פעם לא שבעים ממנו. בדאלי לא מצאנו שוק מרכזי אלא עגלות שמהן לאורך כל העיר העתיקה ליקטנו פירות וירקות וגם שוק אחד שמיועד רק לפטריות מכל הסוגים שהצליח להלחיץ את אמא שלי כששמעה את המילה פטריות.
לאט לאט למדתי שדווקא הימים שאין בהם מטרה מוגדרת הם הכי מוצלחים. יש זמן להתעכב על קטנות ולפגוש מקומיים וגם סתם אנשים מעניינים כי פשוט לא ממהרים לשום מקום. הגענו לבית ספר באמצע שיעור אנגלית, התיישבנו מאחורה והקשבנו. אני זוכרת שמה שהכי הרשים אותי זו העובדה שהמורה לא הפסיקה לחייך, היא פשוט לימדה בכיף. פתאום אני שמה לב למפת העולם שבכיתה ומגלה שסין עדיין סובלת משגעון גדלות והיא פשוט ממוקמת על המפה במרכז העולם. סחתיין עליהם!
כשיצאנו משם פגשנו זוג ישראלים שביקש שנסדר להם את הטיול מחדש. התיישבנו איתם לבירה במקום חמוד ובאופן מפתיע היה גם מרטיני. חשבתי לעצמי שבקלות אני יכולה להתרגל לקוקטייל צהריים ביום שישי. אנחנו חוזרות לחדר לבשל לשבת עם תפריט עמוס בפטריות. שעה לפני שבת פגשנו את דניאל ומעיין שמטיילים ביחד אחרי הצבא. הם אומנם לא דתיים אבל התלהבו מארוחת שבת משותפת וגם אנחנו. הייתה שבת מעולה ובמוצ"ש דניאל הראה לנו תמונה שלו עם פיאות וכיפה גדולה, מסתבר שבעברו הלא רחוק הוא היה חרדי.
יום ראשון ואנחנו יוצאים ביחד ליומיים טיול על הרכס שמעל דאלי. השארנו את התיקים הגדולים באכסניה ולקחנו כל אחד תיק קטן, נוהל שאני ממש אוהבת ושתמיד גורם לי לחשוב מה יש לי בתיק הגדול שאני כ"כ צריכה. הטיול מתחיל ברכבל שמוביל למפלים ובריכות יפות ומשם 16 קילומטרים של הליכה על דק מסודר ומישורי כיאה לסינים.
אחד המסלולים הכיפיים והרגועים שעשינו, בעיקר כי כל התיירים המקומיים פשוט נעצרים בבריכות שבהתחלה. התכנון היה להגיע לגסטהאוס על הדרך ששמעתי עליו הרבה ולעשות שם לילה. כשהגענו למקום הוא היה מוזנח לגמרי ואחרי חמש דקות החלטנו שאם כבר אנחנו עם תיקים לילה אז פשוט ממשיכים לאחד הכפרים בסביבה. הסתכלות קצרה על השעון הראתה שהרכבל למטה הולך להסגר ואת הקילומטר האחרון של המסלול עשינו בריצה והצלחנו לתפוס את הרכבל. אנחנו למטה ושתי דקות אחר כך אנחנו על אוטובוס מקומי לשידז'ו אחד הכפרים המשגעים שיש פה באזור. מסתבר שזו הייתה ההחלטה הטובה של השבוע. הגענו לכפר שקט ויפה בטירוף שבנוי כולו בבניה המסורתית של האזור ומוקף בשדות אורז. מצאנו מקום מדהים לישון בו ויצאנו להסתובב. הנשים מתאספות לדבר ולסרוג והילדים משחקים במגרש וכולם מחייכים אלינו. למרות הרצון להמשיך אנחנו עייפים והולכים לישון כשבחוץ יש דממה מוחלטת.
בוקר חדש, מרפסת , מזג אויר קריר, שקט וכוס קפה מעולה. ככה כנראה צריכים להראות הבקרים שלנו אחר כך הכל פשוט נראה אחרת, מחויך יותר ורגוע. השוק במקום היה אחד המוצלחים שלנו בטיול הזה. חף מתיירים ומעניין. הצלחנו לראות הרבה מאכלים בייצור מקומי כמו למשל הכנה של שמן מתרד או מברוקולי ,יצור ביתי של הגבינה במקומית באחד החצרות של הבתים וחמוצים חריפים ממש. אחה"צ לקחנו אופניים לשעה בערך, הסתובבנו קצת בשדות אורז ובכפר וחזרנו לדאלי.
פתאום הכל נראה רועש ועירוני ותיירותי ובסך הכל עזבנו ליומיים. זה קרה לי גם בערוץ דילוג הנמר וכשחזרנו ממנו לליג'יאנג. לאט לאט אני מבינה שנועדתי להרים ולהליכות ולאנשים המקומיים והנעימים.
בחוץ כבר חושך ואין לנו מקום לישון. האכסנייה שהיינו בה מפוצצת ואנחנו מתחילים לנדוד. פתאום ראיתי שלט קטן באמצע הרחוב המרכזי שמוביל לבית קטן שמנהלת אותו אישה מקסימה וחמה שבאופן מפתיע גם יודעת אנגלית. המקום שלה ביתי ומקסים וקונה אותי ברגע. את הימים הקרובים נעביר כאן
דאלי וליג'יאנג קרובות אחת לשניה מרחק 4 שעות ברכבת אבל בעצם שונות בכל ההוויה שלהן. ליג'יאנג מלאה הוד כאיה לאתר מורשת עולמית ועמוסה בתיירות אוטובוסים זריזה. דאלי לעומתה מתנהלת בקצב אחר ונינוח משל הייתה עיירת תרמילאים בצפון הודו. גם כאן העיר העתיקה מוקפת חומה אבל פחות שמורה ולכן בעיניי גם יותר אותנטית. הבתים נמוכים ויש תחושה של כפר.
מצאנו את מקומנו באכסניה המושקעת של youth hothel שנמצאת ממש ממש במרכז העניינים וישר יצאנו להסתובב. יש ברחובות אוירה של הפנינג מתמשך ופשוט הסתובבנו כל הערב.
יום שישי זה יום השוק שלנו והשווקים של המזרח זה פשוט משהו שאף פעם לא שבעים ממנו. בדאלי לא מצאנו שוק מרכזי אלא עגלות שמהן לאורך כל העיר העתיקה ליקטנו פירות וירקות וגם שוק אחד שמיועד רק לפטריות מכל הסוגים שהצליח להלחיץ את אמא שלי כששמעה את המילה פטריות.
 |
| כמה פטריות! |
כשיצאנו משם פגשנו זוג ישראלים שביקש שנסדר להם את הטיול מחדש. התיישבנו איתם לבירה במקום חמוד ובאופן מפתיע היה גם מרטיני. חשבתי לעצמי שבקלות אני יכולה להתרגל לקוקטייל צהריים ביום שישי. אנחנו חוזרות לחדר לבשל לשבת עם תפריט עמוס בפטריות. שעה לפני שבת פגשנו את דניאל ומעיין שמטיילים ביחד אחרי הצבא. הם אומנם לא דתיים אבל התלהבו מארוחת שבת משותפת וגם אנחנו. הייתה שבת מעולה ובמוצ"ש דניאל הראה לנו תמונה שלו עם פיאות וכיפה גדולה, מסתבר שבעברו הלא רחוק הוא היה חרדי.
יום ראשון ואנחנו יוצאים ביחד ליומיים טיול על הרכס שמעל דאלי. השארנו את התיקים הגדולים באכסניה ולקחנו כל אחד תיק קטן, נוהל שאני ממש אוהבת ושתמיד גורם לי לחשוב מה יש לי בתיק הגדול שאני כ"כ צריכה. הטיול מתחיל ברכבל שמוביל למפלים ובריכות יפות ומשם 16 קילומטרים של הליכה על דק מסודר ומישורי כיאה לסינים.
 |
| עוצרות לתירס בדרך |
בוקר חדש, מרפסת , מזג אויר קריר, שקט וכוס קפה מעולה. ככה כנראה צריכים להראות הבקרים שלנו אחר כך הכל פשוט נראה אחרת, מחויך יותר ורגוע. השוק במקום היה אחד המוצלחים שלנו בטיול הזה. חף מתיירים ומעניין. הצלחנו לראות הרבה מאכלים בייצור מקומי כמו למשל הכנה של שמן מתרד או מברוקולי ,יצור ביתי של הגבינה במקומית באחד החצרות של הבתים וחמוצים חריפים ממש. אחה"צ לקחנו אופניים לשעה בערך, הסתובבנו קצת בשדות אורז ובכפר וחזרנו לדאלי.
פתאום הכל נראה רועש ועירוני ותיירותי ובסך הכל עזבנו ליומיים. זה קרה לי גם בערוץ דילוג הנמר וכשחזרנו ממנו לליג'יאנג. לאט לאט אני מבינה שנועדתי להרים ולהליכות ולאנשים המקומיים והנעימים.
בחוץ כבר חושך ואין לנו מקום לישון. האכסנייה שהיינו בה מפוצצת ואנחנו מתחילים לנדוד. פתאום ראיתי שלט קטן באמצע הרחוב המרכזי שמוביל לבית קטן שמנהלת אותו אישה מקסימה וחמה שבאופן מפתיע גם יודעת אנגלית. המקום שלה ביתי ומקסים וקונה אותי ברגע. את הימים הקרובים נעביר כאן
 |
| מהחלון של החדר |
