פרידה מסין - בייג'ינג חלק ב'

העיר האסורה...
רק השם של המקום מסעיר את הדמיון. סין של פעם, של קיסרים, פילגשים, משרתים ,הרבה קודים של התנהגות מסובכים ולא מובנים והרבה רשמיות וטקסיות. הכל מתנקז לכאן. אי אפשר באמת להרחיב על המקום אלא רק לציין שהעיר הזו היא בעצם ארמון הקיסרות שנבנה במשך למעלה מ- 10 שנים וכיאה למסורת הסינית הוא ענק ומפואר. אפשר ללכת לשם ברגל מהמקום שבו ישנו או מונית של 5 דקות. המקום יפה וכרגיל בסין לא מרגישים את כמויות האנשים כי כולם מסודרים. טיילנו בכיף והתפעלנו מהעוצמה של המקום. ובכל זאת אני נזכרת מאוד מהר מה באמת האהבות שלי בחיים ומזל ששמרית ממש מרגישה כמוני. עם כל הכבוד לבני אדם ולדברים שהם עשו ויצרו זה ממש רגעים חולפים לעומת ההתרחשויות, הטעמים, הריחות והאנשים כאן ועכשיו. ממש כמו שהטבע משאיר בי חותם עמוק הרבה יותר מאשר מבנים ומגדלים. אז ראינו, היה יפה וזזנו משם. קחו לכם ספר, לכו לאיזה פארק או מקדש יפה שהכל מסביבו רגוע. תרקדו, תעשו טאי צ'י ותקראו ספר טוב.

פארק במקדש השמיים
גוגל תמונות

צהריים אנחנו קובעות עם הילה וזוהר שנחת רק אתמול. שוב אנחנו מעמיקות אל תוך בייג'ינג ולוקחות רכבת למסעדה צמחונית שמסתתרת אי שם באחד החוטונגים ברובע אחר של העיר. היום הזה עמוס, אנחנו כבר מריחות את הסוף של הטיול הזה ורוצות עוד מהכל. אבל הפרקטיות גונבת אותנו, אנחנו פשוט חייבות לחזור לקניונים. אין מה לעשות יש פה הרבה דברים מיוחדים שלא ראינו במקומות אחרים וכמובן שלאורך הטיול לא קנינו כמעט כלום כי היה ברור לנו שיש הכל בבייג'ינג. ביום הזה אני חזרתי לחדר עם 7 קומקומים סינים משגעים ששמרית עטפה בזהירות ובמסירות אין קץ. כולם היו בניי, עלו איתי למטוס, נחתו בארץ בשלום וחולקו בין כל המשפוחה הגדולה והמקסימה!

בערב אנחנו נוסעות למופע אקרובטיקה סיני שעליו באמת אני יכולה להגיד שעוד לא ראיתי דברים כאלה. התזמון, הגמישות והשואו שהם נותנים היו מדהימים, שמרית כמובן עצמה עיניים כמה פעמים מפחד שמישהו פתאום יפול.

אז מה עוד יש לעשות פה:

• עוד ועוד מקדשים למיניהם. מכל השמות שהלונלי או גוגל נותן לכם פשוט תבחרו ותחפשו את המקדשים עם הפארקים הכי יפים. לא תצטערו.
• כל ערב האורות נדלקים על האצטדיון האולימפי של בייג'ינג ומאות אנשים ותיירים באים להנות מחגיגה של אורות וצבעים.
• בבייג'ינג פזורים כמה עשרות שווקי אוכל שנפתחים בלילה ונותנים לנו הצצה לעולם הביזארי של אוכל הרחוב כאן. כיאה לעיר אסיאתית יש פה הכל מהכל בבליל של טעמים ( שלא טעמנו ), ריחות וצבעים.
• מתחמי אומנים כמו למשל מתחם האומנות 798 - מודרני לגמרי. 

יום שישי ואחרון עם לו"ז עמוס וצפוף. זה גם יום של פרידה, מבייג'ינג ומסין בכלל, גם צריך להתכונן לשבת והכי חשוב צריך ללכת לאסוף את הדרכונים. החלטנו לעשות שבת באותו המקום יחד עם הילה וזוהר ואנחנו הולכים ביחד לשוק לעשות קניות. כמובן שחייבים להתחיל את הבוקר בנסיעה למשרד ההגירה והפעם אנחנו עושות את זה עם שי שפגשנו שוב ערב לפני, אחרי כמעט חודש שלא התראינו. האיחוד היה מרגש ומסתבר שגם הוא צריך את משרד ההגירה. ירדנו לרכבת ביחד וירד מבול אינסופי באותו בוקר שהשאיר אותנו רטובים מכל כיוון. אספנו את הויזה הנכספת וחזרנו לאזור המטיילים לסיבוב פרידה. אין רחוב או סמטה שלא הסתובבנו בה באזור. בביג'ינג אפשר לומר שראינו את קסם המזרח יותר מכל מקום אחר.

שעתיים לפני שבת שמרית מבשלת ואני מעלה שירים לנגן החדש שקניתי. מוזיקה אצלי זה דבר קריטי ולא יכולתי לחשוב ל טיסה חזרה הביתה ושעות המתנה בשדה המצוקמק והאנטישמי של קייב בלי מוזיקה. החלפתי את שמרית והיא ירדה להתקשר הביתה ולעדכן את כל מי שהיה במתח שקיבלנו ויזה ואכן אנחנו עולות על המטוס. שמרית עוד הספיקה לכתוב בפנקס קטן את הזיכרונות של השבוע האחרון אחרי שגם יומן המסע שלנו נגנב.

פיסת נוסטלגיה

אז מה היה לנו במדינה העצומה הזו :

60 ימי טיול בלתי נשכחים.
5 מחוזות שונים.
16 גסטהאוסים 
וגם... סינים, טיבטים, מוסלמים, שבטי ההרים ובודהיסטים.
טיול שמחבר קצוות. בין תרבויות שונות ועתיקות, דתות נפרדות, טבע עצום ומבורך בשפע של מים, כפרים מרוחקים וערים מודרניות וסואנות.

סין היא הבחירה האולטימטיבית שלי לטיול אמיתי במזרח, הרבה לפני שהודו נכנסה לי עמוק לגוף ולנשמה.

עיר שהיא מדינה - בייג'ינג חלק א'

העיר האצילית של המזרח.
זה מה שעולה לי בראש כשאני חושבת על בייג'ינג. העיר הזו שמשלבת מזרח ומערב בצורה כ"כ יפה בעיניי. לא כמו שנחאי ( Shanghai ) ולא כמו הונג קונג (  Hong Kong ) אלא בצורה עדינה, זה לצד זה. לא פשוט לי לכתוב על שבוע שלם פה וכמובן שנשארתי עם טעם של עוד. בייג'ינג נראית מודרנית ומרגישה מודרנית, יש בה מתחמי אומנים ומתחמי קניות משגעים, מדרחובים יפים ומטופחים, הרכבת מעולה וברורה ולא הפסקנו להשתמש בה אבל בפנים, בין החוטונגים
( סמטאות ) העתיקים מסתתרות חצרות סיניות עתיקות, תרבות אחרת ואומנות מסורתית. בכל מקום מקדש מפואר ובכל הגנים יש טאי צ'י וריקודים כמיטב המסורת.
נחתנו בעיר ביום שישי ונסענו לחפש את בית חב"ד כדי לעשות שבת. יש בעיר שני בתי חב"ד האחד עסקי ויש בו מסעדה חלבית ובשרית והשני אינטימי יותר ונמצא בבית של הרב. הסתבכנו קצת עם הכתובת והתקשרנו לרב לקבל עזרה. הגענו לבית נעים עם ריחות של שבת אחרי חודשיים של בישולים לבד בערכת מטיילים קטנה. אחרי שיחה קצרה קיבלנו עזרה עם מלון קרוב לשבת, מרחק של שתי דקות הליכה. התארגנו בחדר ונסענו לסופר לקנות קצת דברים לאכול ונשנושים לשבת. אחרי שהסברנו בקשיים מרובים את ענייני השבת בקבלה הלכנו לבית של הרב לקבלת שבת וסעודה. האווירה הייתה נעימה והזכירה לי את בית חב"ד בויאטנם. קצת מטיילים ותרמילאים , הרבה אנשי עסקים ואוירה של קהילה. שבת עברה בכיף, קצת התעסקנו בגניבה, הרבה לא.

גוגל תמונות

בייג'ינג היא מסוג המקומות שיש כל כך הרבה מה לעשות כך שלפי דעתי ממש חייבים לעשות סדר בראש או לשבת לרשום מה רוצים לעשות. אומנם היה לנו פה שבוע שלם אבל גם היינו חייבות לטפל בדרכונים ובוויזה מה שגזל מאיתנו הרבה זמן. לכן זה הזמן לוידוי קצר: בחומה הסינית לא היינו... והאמת שאני ממש בסדר עם זה.
כל כך רצינו כבר לגמור עם הפרוצדורות אבל כל משרדי הממשלה סגורים ביום ראשון ובכללם גם השגרירות אז לא באמת הייתה לנו ברירה אלא להרפות ולהמתין ליום שני. עברנו לאזור מרכזי יותר ממש בסמוך לכיכר טיאנמן ( Tiananmen ) המפורסמת וקרוב לתחנת הרכבת התחתית. קיבלנו חדר בחצר סינית עתיקה שהטריפה לי את הדמיון. יכולתי בימים האלה להריץ סרטים בראש ולדמיין את עצמי במרכז עלילה בפקין של המאה ה- 15 למשל. למקומות האלו לא מגיעים בשביל פינוק ואירוח ברמה, לפה באים ממש כדי לחוות ולחיות צורת חיים מסוימת שהייתה מקובלת ובאמת יש פה אוירה בלי סוף. נרשמנו בליאו גסטהאוס שנמצא באחד החוטונגים עם צילום הדרכונים שלנו ונסענו לשוק הפנינים. זהו אומנם שמו של השוק אבל בעצם יש בו הכל. 8 קומות של תיקים, בגדים, משקפיים, כלי בית וכן... גם פנינים. אי אפשר להיות פה רק יום אחד. את הקניות פה צריך לפצל לכמה שעות בכמה ימים. ממש כמו בקניונים של תאילנד. היום אני חייבת להתחיל עם משקפיים, הזוג שעשיתי לפני כמה ימים נשברו ואני חייבת משהו חדש ואיכותי ואכן זה מה שאני מוצאת. אחרי 200 ש"ח אני יוצאת עם שני זוגות, ראייה ושמש ששירתו אותי נאמנה כשלוש שנים. המשכנו להסתובב וגילינו שהמחירים פה לא כ"כ זולים וכל זה בגלל שהסינים עוד לא ממש גילו את הישראלים אלא בעיקר את האירופאים שפשוט משלמים מה שאומרים להם. התמקחנו כמה שיכולנו ולפי התקציב שלנו ויצאנו עם תיקים יפים מעור ושרשראות פנינים משגעות. הכל באיכות מעולה. את אחה"צ ערב העברנו בהסתובבויות בכיכר טיאנמן המפורסמת ובמדרחוב המקסים שליד. יש פה הכל חנויות מסורתיות לתה, עיצובים סינים מיוחדים וגם סטארבקס והאגן דאז. ובעיקר אוירה נעימה.

שגרירות ישראל בסין:
יום שני וזה הזמן לסגור עניינים. אנחנו יוצאות לשגרירות ולמשרד ההגירה. הרכבות בבייג'ינג מדהימות ויש הסברים באנגלית להכל מאז האולימפיאדה. שמרית קולטת בשנייה את כל הכיוונים והעניינים ואנחנו בדרך לשגרירות עוקפות את כל הפקקים.

מדינה אחת קטנה בלב המזרח התיכון וכמה סידורי אבטחה אמאאללה ופוזות ישראליות גם לא היו חסרות כמובן. נעמדנו מחוץ לדלת והמתנו בזמן שמצלמות האבטחה סרקו אותנו מכף רגל ועד ראש ואז הרשו רק לאחת מאיתנו להיכנס. אני נשארתי בחוץ וחיפשתי קצת צל אז נשענתי על הדלת. מיד חטפתי צעקות מאיזה רמקול חבוי שאזוז מיד. טוב... התייבשתי קצת והכניסו גם אותי לבידוק. ממתינות קצת פה קצת שם, ממלאות טפסים, הולכות לשלם בבנק הסמוך, חוזרות, מקבלות קנס על השחתת רכוש מדינה ו... מקבלות דרכון חדש והכי מגניב שהונפק בסין! אפשר לסמן וי ולהתקדם ליעד הבא - משרד ההגירה של סין. 

משרדי ההגירה של סין:
הלחץ הורג אותי פה. עוד הפעם טפסים באנגלית ועוד פעם המתח מה יקרה. אנחנו נעמדות מול פקידה נחמדה שמסבירה לנו בצורה מאוד ברורה שמכיוון שיש לנו ביד דרכון חדש אנחנו חייבות לחזור ולהירשם איתו בגסטהאוס ורק אז היא תוכל לטפל בנו. מי אמר קומוניזם ולא קיבל? אין ברירה, עשינו כמצווה עלינו ורק כדי לסבר את האוזן על גודלה העצום של המדינה הזו אז בואו נאמר שזה היה כמו לנסוע למשל מנתניה למשרד ממשלתי בירושלים, לקפוץ רגע בחזרה לכפר סבא ואז לחזור לירושלים. חזרנו לגברת הגירה והגשנו לה את הדרכון ובקשה לויזה חדשה. גברת הגירה אמרה אוקי זה ייקח כמה שבועות, הסברנו לה שביום ראשון שבוע מהיום יש לנו טיסה הביתה, הגברת אמרה אוקי תמלאו טופס לויזה מהירה. שמרית כתבה בקשה מאוד יפה באנגלית ואני רק קיוויתי שלא תגיד לנו לבוא ולאסוף את הויזה ביום שבת. ומקרה שקרה אכן קרה התבקשנו לבוא בשבת לקחת את הויזה. אני התחלתי לבכות ואיזו בחורה אמריקאית מאחוריי טענה שזה לא נורא ושאלוהים יסלח לי. אז אני אמרתי שאלוהים יסלח לי וכמעט הלכנו מכות. ( כמעט ).
גברת הגירה ביקשה שנמלא טופס נוסף שמבקש מטעמי דת להקדים את הויזה. התפעלתי, מסתבר שסין בכל זאת צועדת קדימה לאנשהו. קיבלנו הבטחה והתבקשנו לבוא ביום שישי לקחת את הויזה. שמרית קבלה ממני 100 בבגרות באנגלית עם כל הבקשות והטפסים שהיא מילאה.

בית חב"ד בייג'ינג:
וואו... אחרי היום הזה יש מחשבה אחת בלבד בראש של שתינו. הרעב והבשר שמחכה לנו במסעדה של בית חב"ד.

בית חב"ד  המפואר של בייג'ינג
גוגל תמונות

אנחנו מגיעות למקום והוא בהחלט מרשים. זה מקום שנועד לאנשי עסקים ולא ממש לתרמילאים ולכן גם היינו בהלם מהמחירים של האוכל. פגשנו שם את הילה שהגיעה עכשיו לבד מטיול ארוך באוסטרליה וישר התחברנו. הצענו לה להצטרף אלינו לחדר עד שאחיה יגיע מהארץ ויצטרף אליה לטיול. תוך כדי דיבורים השליח של בית חב"ד הבין שגנבנו לנו הכל וישר מודיע שהארוחה על חשבון הבית. היה כיף! טעים! וסיום טוב ליום הזה. תודה לבית חב"ד.

ובכל זאת לקח לנו את כל יום שלישי + כאב ראש להתאושש. הקשבנו לגוף ונחנו.
יום רביעי, הכוחות חזרו ובמרץ כמו שאנחנו יודעות. אנחנו נשבות בקסמי הרחוב ולא ממש ממהרות לכל מיני אתרים למיניהם. זה גם היום שבו החלטנו שאין לנו כוח לנסוע לחומה. לטיול מאורגן ממש לא היה לנו חשק להצטרף ולנסיעה באוטובוס ולפרוצדורות פשוט לא היה לנו כוח, צריך שישאר משהו גם לטיול הבא. שכרנו זוג אופניים וטיילנו בחוטונגים. בייג'ינג שטוחה לגמרי ומסודרת כך שהרכיבה ממש נוחה, הבונוס הוא שאפשר לעצור איפה שרוצים. נכנסו לשווקים שבתוך הסמטאות, עצרנו בגלריות מיוחדות לאומנות וקנינו עוד תמונות. התיישבנו לטקס תה מסורתי ( שוב פעם ) הלכנו לאיבוד וגם שבנו.

קסם זר
גוגל תמונות

החלטנו להמשיך לרכב ברחובות הראשיים וגם לחפש איזו מסעדה צמחונית ששמענו עליה. כרגיל בסין יצאה לנו הנשמה עד שמצאנו אותה אבל כולם היו מקסימים בדרך וגילינו מלא מקומות נחמדים. אכלנו באו ( לחמניה ממולאת ומאודה ) מעולה והחלטנו להמשיך לדווש. נכנסנו שוב לסמטאות הצרות והפעם הסתובבנו מסביב לעצמנו איזה 5 פעמים. עצרנו לאכול אבטיח, התחילו לכאוב לנו הישבנים וסוף סוף ראינו את האכסניה מסתתרת לה. חזרנו שפוכות ונזכרנו למה אנחנו אוהבות כל כך לטייל.