דלהי זו לא אהבה ממבט ראשון.
כל שאר הערים האסייתיות שטיילתי בהן היו אהבה ממבט ראשון: האנוי בווייטנאם זו אסיה האמיתית והאותנטית, בנגקוק בתאילנד מלאה באפשרויות, בשווקים ובקניות ובייג'ינג מלאת קסם ומסתורין. לדלהי יצא לי להגיע כל פעם בסוף טיול אינטנסיבי בהימלאיה. רציתי לנוח ולספוג עוד קצת מאוירת המטיילים במיין בזאר ( Main bazar ). האזור הזה שכולם נמנעים מלהיות בו בגלל כל כך הרבה אמירות שונות של מטיילים הוא אחד האהובים אליי. המיין באזאר מסמל בעייני את כל נפלאות היבשת הענקית הזו. יש הכל מהכל ובכאוס מוחלט. בטיול הראשון התאהבנו ברחוב הזה אבל היינו פה רק שלושה ימים ובכלל בבית מלון. במשך הפעמים הבאות הוספנו עוד ימים ובטיול האחרון היינו שבוע בדלהי. אחד השבועות המיוחדים שהיו לנו.
 |
| המודרות שבשדה התעופה |
אז מה יש לעשות בעיר הזו?
קודם כל להתפנק! לבחור מלון 5 כוכבים ולישון במחיר אכסניה בארץ. מי שמגיע מטיול בצפון הודו בוודאי יעריך את הפינוק: יש מצעים נקיים ובריכה, שניהם מצרך נדיר. השירות והיופי הם לא כאלה שאנחנו מכירים מהארץ. אני ממליצה לבחור מקום באזור הקונאט פלייס ( Connaught place ) שנמצא 5 דקות בריקשה מהמיין בזאר. אנחנו ישנו שלוש פעמים ב -
Lalit new delhi כשהמחיר הממוצע הוא 500 ש"ח ללילה. במלון יש בריכה, ספא מתוקתק עם מכון יופי, סאונה וחדר כושר. האזור של הקונאט פלייס בנוי בצורה מעגלית ויש פה הרבה חנויות מותגים. ככה אפשר לישון במקום כיפי ועדיין להינות משירותי מטיילים זולים במיין בזאר ( סוכנויות, כביסה ).
 |
| lalit hotel |
הצעה לטיול של שבוע בדלהי:
באופן כללי אני לקחתי את דלהי באיזי, כמו את כל הטיול בהודו. היא חמה, אינטנסיבית ומעייפת. כל יום התפצל לשניים עם הפסקה באמצע. כמובן שאפשר לדחוס את הכל בפחות ימים וכמובן שעדיין לא ביקרתי בכל המקומות, כיף להשאיר הפתעות לפעמים הבאות. לכל מקום לקחנו את המטרו. התחנה נמצאת סנטימטר מהמיין בזאר, יש מפה מעולה ומודיעין שישמח לעזור והכי חשוב הרכבת מגיעה לכל מקום בלי שאצטרך לחשוב אם מישהו עבד עליי והאם אני אגיע למקום שרציתי. דלהי מלאה ברמאים ויש כמה דרכים להימנע מהן. אחת זה לא לסגור כלום אם מישהו שפונה אליכם מיוזמתו אלא רק נותני שירות שאתם פניתם אליהם. דבר שני זה פשוט להצטייד בידע כמו למשל מה פתוח ובאיזה ימים?
 |
| שעות העומס. אוטובוס לא מומלץ בדלהי |
מיין בזאר: מוצאים מקום לישון, מתחילים לעכל את דלהי ומסתובבים במיין בזאר, יש אין סוף רחובות מקבילים ומתפצלים מלאים בדוכני רחוב, תבלינים, מוצרי קוסמטיקה, שאלים, בגדים פירות וגם פרות. יש דוכנים שצצים בבוקר ויש כאלו שבערב ואיתם מגיעים שלל טיפוסים שרק הודו יכולה לייצר. את היום מסיימים על אחד הגגות של הגסטהאוסים עם כוס צ'אי ואם ממש חם אז סודה לימון או בירה קרה ( אם יש ) ומקבלים מבט מלמעלה על כל הבלאגן ועל הדרך איזה משב רוח רענן.
 |
| על גגות המיין בזאר |
אולד דלהי: לקחנו את המטרו לאולד דלהי שם נמצאים
המבצר האדום והשוק המטורף צ'אנדני צ'וק ( Chandni Chowk ). המבצר האדום נבנה בתקופה המוגלית במאה ה-16 והעיר הייתה תחת שלטון האסלאם, לכן אפשר למצוא גם הרבה מוסלמים שמבקרים פה. הסתובבנו לפחות שעה, הצטלמנו בלי סוף עם הודים שרצו תמונה ויצאנו לאכול ברחוב לפני שנמשיך לטייל בשוק. בעיני זה פשע לפספס את המאכלים ברחוב, הם צצים בשעות קבועות, בוקר צהריים וערב, הכי טריים שיש ומתחסלים תוך שעה בערך. חפשו דוכן נקי ומלא באנשים. אח"כ המשכנו לצ'אנדני צ'וק ופשוט הלכנו לאיבוד בתוך ים האנשים למשך שעתיים לפחות. יצאנו בשעת השיא ולא האמנו לכמויות הפקקים, האנשים והצפירות. בקושי הצלחנו לחצות את הכביש לכיוון המטרו.
 |
| המבצר האדום |
קניות בסטייל ואקשרדם טמפל: ביקור בסניף הגדול של
פאב אינדיאה ( Fabindia ) ואחה"צ אקשרדם טמפל (
Akshadham ). פאב אינדיה זו רשת חנויות טקסטיל וכלי בית שהפלוס שלהם זה האיכות, השירות והמזגן. הכל מסודר לפי צבעים ולפי מידות. לאקשרדם טמפל שווה להגיע בשעות אחה"צ וכך להספיק את מופע המזרקות היפה שיש שם בערב. המקדש נבנה בשנת 2005 והמ
טרה שלו להציג גם את הדת וגם את התרבות ההודית. זה אחד המקומות המקסימים שהייתי בהם בדלהי ולא הפסקתי להתפעל מהמקום. גם לכאן הגענו עם המטרו שעוצרת 100 מטר מהמקדש. אסור להכניס מצלמה ופלאפונים והמקדש סגור ביום שני כמו הרבה מקומות פה.
 |
| גוגל תמונות |
שווקים וסרטים: סרוג'יני נאגר ( Sarojini nagar ) ובערב סרט בוליווד. סרוג'יני הוא אחד מכמה עשרות שווקים שקיימים בדלהי. אני אוהבת אותו מכולם. זה סוג של שוק בורגני שמעמד הביניים קונה בו. ז"א לא יקר אבל גם לא זבל ואף אחד לא מציק. השוק בנוי מרחובות פתוחים וגם חנויות סגורות. יש כאן חנויות צילום, תיקים, נעליים ,הרבה בגדים בדוכנים וגם סניף מסודר של ההימלאיה. באופן כללי, הקניות מחוץ לאזור התיירים והתרמילאים יהיו זולות יותר. אפשר למצוא סיילים כמו למשל צעיפים יפים וטובים ב-50 רופי - שווה ערך ל 3 שקלים. בערב הלכנו לראות סרט בקולנוע שנמצא בקונאט פלייס, מי שעוד לא ראה סרט בוליוודי פשוט חייב, כל הצבעוניות של הודו וההגזמות שיש בה מתנקזות לסרט אחד.
שווקים, אוכל ושער הודו: תבחרו לכם שוק, כל שוק ופשוט סעו אליו ולכו לאיבוד, אם מיציתם שווקים ובלאגן לכו לאחד הקניונים אבל אל תצפו למצוא בהם מחירים זולים. בצהריים אפשר ללכת
לאכול גורמה הודי, אנחנו בחרנו ברשת ראג'דאני ( Rajdhani ) שמגישה טאלי מפואר וצמחוני. הקונספט של הארוחה הוא כזה שמשלמים מחיר קבוע לארוחת טאלי והמנות לא מפסיקות לזרום: חריף ומתוק מתערבבים, הכל מגיע בסדר קבוע וברגע שהמלצר רואה שסיימת הוא מניח את המנה הבאה בצלחת. מכל דבר שמצא חן בעיניכם אפשר לבקש עוד. חוץ מהאוכל המעולה זו גם חוויה. לקראת ערב נסענו
לשער הודו שמרשים פי 2 בשעות הערב. כל יום בשעות אחה"צ יש סוג של הפנינג משפחתי. השמש והחום מפנים מקום וכולם באים לשבת, לאכול בדוכנים ולשחק. זה הזמן להתערבב עם המקומיים.
 |
| צלחת טאלי |
קניות: הלכנו לעשות מה שכולם עושים במיין בזאר, לקנות מעילי עור אצל פרוק, ג'ינסים אצל אודי, מצעים מפות וראנרים אצל אבי, המון תבלינים מיוחדים וטריים אצל עמית, עוד מוצרי קוסמטיקה וכל קניות אחרות ומתנות שיש במיין בזאר, את הכל שלחנו כמובן לארץ. אם אתם שואלים, אז בארץ אני כבר לא קונה.
אחרי הכל, החלק האהוב עליי ביום זה לשבת במדאן קפה שבמיין בזאר, לאכול אוכל תרמילאים די גרוע אבל לקבל יחס מעולה. המקום הפך להיות קפה הבית שלי בלי שום הצדקה קולינרית אלא רק בגלל המיקום שלו על הרחוב וגם בגלל השיחות הטובות עם בעלי הבית שמלמדים אותי הרבה על הודו ועל הדרך אני גם מקבלת טיפים מעולים איפה לטייל ואיפה לקנות מה. בכל רגע נתון מתיישבים במקום אנשים מעניינים וב 22:00 בלילה שהרחוב המשוגע הזה נרגע אפשר עדיין לשבת פה, על השולחן שבחוץ, להסתכל על כל העובדים מתארגנים לשינה ברחוב ועל הגגות ולכתוב קצת ביומן מסע.
 |
| מדאן קפה |
 |
| במיין בזאר |
שבת: אחד מבתי החב"ד הנעימים שיש בהודו בעיני הוא באופן מפתיע זה שבמיין בזאר ולכן העברתי שם שבתות בכיף. המטבח נקי, המזגן עובד, יש קפה ואחלה סלטים בשבת. כמובן ששידרגנו את החדר
בקוטג' יס פליז (
Cottage yes please ) שרק בו אנחנו ישנות לסוויטה בקומה העליונה.
אופציה אחרת היא להעביר שישי שבת לפני הטיסה ( או כמובן כל יום אחר ) במלון.
אחרי זה אפשר לחזור לארץ בנחת.
 |
| Cottage yes please |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה