בוקר חדש, או יותר נכון בוקר ראשון בסין. אני יוצאת מהחדר שבנוי מסביב לחצר פנימית ונהנת מהיופי של המקום הזה. שמריתמתעוררת ואנחנו מתיישבות לשתות קפה עם עוגיות ומתלבטות מה אנחנו אוכלות לארוחת בוקר. האופציות עדיין קלות כי רק לפני יומיים היינו בבית אז אנחנו פותחות שימורים של טונה ברוטב, חותכות ירקות שקנינו בשוק אתמול ואוכלות הכל על הטורטיות שהבאנו מהבית. אני מניחה שעוד כמה ימים התיק יתחיל להתרוקן ואנחנו נתחיל לבשל. סין לא פשוטה למי שאוכל כשר ולא רק בגלל שאוכלים פה כל מה שזז אלא גם בגלל שכל המוצרים כתובים בסינית ואין לנו בכלל יכולת לראות את הרכיבים. ובכל זאת, הסינים פינקו אותנו במשהו אחד טוב וזה מים חמים בכל מקום. בתרבות הסינית שתיית תה היא עדיין הנפוצה ביותר ואפשר לראות אנשים מסתובבים עם תרמוסים לשתייה חמה ומלאים בעלים של תה ירוק. גם בגסטהאוס יש מיחם ענק של מים חמים ואנחנו מכינות אוכל אינסטנט בכוסות הטרמיות שלנו.
בינתיים בחוץ יורד גשם ואנחנו מתבאסות כי תכננו לקחת אופניים ולרכב על החומה. אחרי התלבטות קלה ובגלל שזה היום היחיד שלנו בשיאן החלטנו לא לוותר על החומה ולעשות אותה ברגל. הצטיידנו בכל דבר אפשרי נגד גשם, בעיקר למסמכים פחות לגוף שלנו והלכנו לחומה. שילמנו לפי תעריף סטודנט דבר שתופס פה מאוד והם נותנים הרבה הנחות למי שיש כרטיס כזה.
אנחנו עולות לחומה וישר מקבלות מבט על כל העיר העתיקה של שיאן. אני לא מפסיקה להתפעל מהארכיטקטורה הסינית ולו מהסיבה הפשוטה שהיא פשוט שונה מכל דבר שאני מכירה. אין שום דבר בעולם שלנו שדומה לעיצובים האלה וזה מוסיף להכל נופך מאוד עתיק ומסתורי. אי אפשר שלא לנסות להבין כאן את ההיסטוריה הסינית והשושלות שלה כשמכל פינה מגיח איזה דרקון יורק אש שגורם לך לתהות על קנקנו.
שעתיים של הליכה מגיעות לסיומן ברחוב צדדי של העיר ואני אוהבת את העובדה שאין לי מושג איפה אני נמצאת אז לפני ששמרית ואני נתפקס בכוונת תחילה אנחנו מסתובבות בין המקומיים ונכנסות כמעט לכל חנות אפשרית כדי לראות ולהבין איך מתנהלים החיים כאן. כשתופס אותנו הגשם אנחנו פותחות את הלונלי פלנט ומראות לאנשים את השם בסינית של השוק שהיינו בו אתמול שהוא גם בעצם מרכז העיר. אנחנו מקבלות את מספר האוטובוס ויורדות במרכז ממש בסטארבקס.
הגשם מתחזק ואת השעה הקרובה אנחנו מעבירות בסטארבקס עם קפה, אינטרנט וכל דבר אחר שמטיילים עושים.
גילוי נאות, הפוסטים על סין יסבלו ממחסור בתמונות מכיוון שהתיקים שלנו נגנבו בסוף הטיול עם המצלמה וכן... ללא גיבוי. על הפרשה המצמררת עוד ידובר בהמשך.
בשיאן מתחיל להחשיך ואנחנו חוזרות לחדר לנוח קצת ולאכול. המרחק קצר ונחמד לעשות את הדרך בהליכה. בכלל בסין יש הרגשה בטוחה. אומנם יש חשדנות בסיסית של הסינים כלפי כל מערבי ויש חוסר הבנה ואולי אפילו אפשר לצחוק עליך מרחוק וחלק מההתנהגויות שלהם נראות לנו לא לעניין אבל זה רק עניין של תרבות ולא יותר מזה.
אחה"צ ערב אנחנו חוזרות לאזור השוק שכל כך אהבנו אתמול ונעמדות שוב מול אותם דוכנים שמכינים פסטות ובצקים בכזאת מיומנות והכל בשיטות מסורתיות, בלי מכונות בכלל ורק בידיים. היום אנחנו חוקרות קצת יותר לעומק ונכנסות לסמטאות, פתאום אנחנו מוצאות את עצמנו בתוך חצר עתיקה ומטופחת ומבינות שאפשר לעשות כאן סדנת תה. ואני ממש מתכוונת לסדנה, כי הכל פה מתעסק במיומנות. השולחן מותאם להכנת תה ויש לו תעלה קטנה שממנה שופכים את מה שנשאר. אנחנו טועמות לפחות 4 סוגים שונים וכל אחת מאיתנו כבר מתחילה לפתח טעם משלה להמשך הטיול.
אנחנו קונות פירות יבשים בשוק להמשך הדרך מחר, אחרי שאנחנו שמחות לגלות שהמוכרת מבינה קצת אנגלית ומסבירה לנו שאין שום שומן על הפירות. מכאן אנחנו עולות למגדל התופים ומצטלמות בכל פוזה אפשרית ליד התופים הענקיים האלה ששימשו בעבר לפתיחה וסגירה של שערי העיר.
אנחנו חוזרות לגסטהאוס לארוז את התיקים ולהזמין מונית לבוקר לשדה התעופה.
שיאן נתנה לנו סיפתח טוב ומסקרן ומחר אנחנו כבר במחוז גנסו (Gansu) מתחילות להציץ לסין בדלת האחורית והגדולה שלה.
בינתיים בחוץ יורד גשם ואנחנו מתבאסות כי תכננו לקחת אופניים ולרכב על החומה. אחרי התלבטות קלה ובגלל שזה היום היחיד שלנו בשיאן החלטנו לא לוותר על החומה ולעשות אותה ברגל. הצטיידנו בכל דבר אפשרי נגד גשם, בעיקר למסמכים פחות לגוף שלנו והלכנו לחומה. שילמנו לפי תעריף סטודנט דבר שתופס פה מאוד והם נותנים הרבה הנחות למי שיש כרטיס כזה.
אנחנו עולות לחומה וישר מקבלות מבט על כל העיר העתיקה של שיאן. אני לא מפסיקה להתפעל מהארכיטקטורה הסינית ולו מהסיבה הפשוטה שהיא פשוט שונה מכל דבר שאני מכירה. אין שום דבר בעולם שלנו שדומה לעיצובים האלה וזה מוסיף להכל נופך מאוד עתיק ומסתורי. אי אפשר שלא לנסות להבין כאן את ההיסטוריה הסינית והשושלות שלה כשמכל פינה מגיח איזה דרקון יורק אש שגורם לך לתהות על קנקנו.
שעתיים של הליכה מגיעות לסיומן ברחוב צדדי של העיר ואני אוהבת את העובדה שאין לי מושג איפה אני נמצאת אז לפני ששמרית ואני נתפקס בכוונת תחילה אנחנו מסתובבות בין המקומיים ונכנסות כמעט לכל חנות אפשרית כדי לראות ולהבין איך מתנהלים החיים כאן. כשתופס אותנו הגשם אנחנו פותחות את הלונלי פלנט ומראות לאנשים את השם בסינית של השוק שהיינו בו אתמול שהוא גם בעצם מרכז העיר. אנחנו מקבלות את מספר האוטובוס ויורדות במרכז ממש בסטארבקס.
הגשם מתחזק ואת השעה הקרובה אנחנו מעבירות בסטארבקס עם קפה, אינטרנט וכל דבר אחר שמטיילים עושים.
 |
| מגדל התופים |
בשיאן מתחיל להחשיך ואנחנו חוזרות לחדר לנוח קצת ולאכול. המרחק קצר ונחמד לעשות את הדרך בהליכה. בכלל בסין יש הרגשה בטוחה. אומנם יש חשדנות בסיסית של הסינים כלפי כל מערבי ויש חוסר הבנה ואולי אפילו אפשר לצחוק עליך מרחוק וחלק מההתנהגויות שלהם נראות לנו לא לעניין אבל זה רק עניין של תרבות ולא יותר מזה.
אחה"צ ערב אנחנו חוזרות לאזור השוק שכל כך אהבנו אתמול ונעמדות שוב מול אותם דוכנים שמכינים פסטות ובצקים בכזאת מיומנות והכל בשיטות מסורתיות, בלי מכונות בכלל ורק בידיים. היום אנחנו חוקרות קצת יותר לעומק ונכנסות לסמטאות, פתאום אנחנו מוצאות את עצמנו בתוך חצר עתיקה ומטופחת ומבינות שאפשר לעשות כאן סדנת תה. ואני ממש מתכוונת לסדנה, כי הכל פה מתעסק במיומנות. השולחן מותאם להכנת תה ויש לו תעלה קטנה שממנה שופכים את מה שנשאר. אנחנו טועמות לפחות 4 סוגים שונים וכל אחת מאיתנו כבר מתחילה לפתח טעם משלה להמשך הטיול.
אנחנו קונות פירות יבשים בשוק להמשך הדרך מחר, אחרי שאנחנו שמחות לגלות שהמוכרת מבינה קצת אנגלית ומסבירה לנו שאין שום שומן על הפירות. מכאן אנחנו עולות למגדל התופים ומצטלמות בכל פוזה אפשרית ליד התופים הענקיים האלה ששימשו בעבר לפתיחה וסגירה של שערי העיר.
אנחנו חוזרות לגסטהאוס לארוז את התיקים ולהזמין מונית לבוקר לשדה התעופה.
שיאן נתנה לנו סיפתח טוב ומסקרן ומחר אנחנו כבר במחוז גנסו (Gansu) מתחילות להציץ לסין בדלת האחורית והגדולה שלה.
