יום שישי היום וחוץ מהדחף לצאת ולראות מקום חדש צריך גם לבשל. בסך הכל מוקדם עכשיו ושבת בשעון קיץ נכנסת מאוחר. אז אנחנו מתארגנות בחדר, מתקלחות וחושבות מה אנחנו צריכות לקנות כדי לבשל לשבת. בסביבות 10:00 אנחנו יוצאות להסתובב. קוצ'ין שטוחה, קטנה וכיף לטייל בה. המקום הזה יכול בקלות להיות דרמסאלה של הדרום רק עם יותר סטייל. יש פה הרבה דגש על אומנויות מסורתיות, ריקודים, אומנויות לחימה, בישול, איפור וכמובן הרבה יוגה וקורסים ברפואה אירוודית. דבר אחד עדיין לא ממש מחליק לנו פה וזה האוכל הדרומי , את האהבה שלנו לצלחת הטאלי הצפונית עוד לא הצלחנו להמיר בדוסה המקומית.
 |
| דוסה- סוג של חביתית |
לקחנו מונית והתחלנו ברובע היהודי. הרחוב מקושט כולו במגני דוד, כתובות בעברית וחפצי יודאיקה, כל מה שאנחנו רגילים לראות באירופה הופך פה להיות מרגש פי 2. הצצנו קצת לבתים של הזקנים היהודים שנשארו פה והגענו לבית הכנסת שבסוף הרחוב. "השמש" ההודי של הבית כנסת היה חמוד ונתן לנו להיכנס אפילו שהיה סגור עד כניסת שבת. בית הכנסת עדיין יפה ומרשים, מעוטר בכתובות בעברית ובנוי בסגנון ספרדי והמחשבה שהייתה פה קהילה יהודית הדליקה אותי לגמרי. בתחילת הרחוב מצאנו מסעדה צמחונית טובה שנמצאת בתוך חצר פנימית והאוכל התגלה כפיצוי לכל מה שניסינו בבנגלור ומייסור, כמובן שזו הפכה למסעדת הבית.
הכיף הגדול היה שהיינו אחרי שבוע בדלהי ולכן משוחררות מכל דחף לקניות. יש פה כמובן הכל, מכמויות אדירות של תבלינים ועד שמנים וסבונים טבעיים. המוכרים פה לחוצים שניכנס, אנחנו לא בעונה כבר אמרנו ואני בטוחה שהמחירים זולים בתקופה הזו משמעותית אבל אנחנו הסתובבנו בכיף בידיעה שכל הקניות שלנו כבר במשלוח בדרך הביתה. הרובע היהודי וחנויות התבלינים נמצאים במרחק של 10 דקות נסיעה ממרכז התיירים ואנחנו חוזרות בחזרה לרחוב המרכזי
( Princess street ) . הרחוב מתחבר לטיילת שעל חוף הים ולרשתות הדיג הסיניות ומסביבו כנסיות, מרכזי תרבות ואומנות והרבה מסעדות מערביות. יש כאן בעיקר תיירים הודים והרבה אירופאים מה שאומר שישראלים הם היחידים שהחליטו שחייבים, אבל ממש חייבים לטייל רק בעונה. אז נכון שחם ויורד לפעמים גשם אבל כל דרום מזרח אסיה כזו ביולי אוגוסט ולא ראיתי שאנשים מפסיקים לטייל בתאילנד וייטנאם ולאוס בעונה הזו. זאת אומרת , אל תבואו בכוח דווקא עכשיו אבל אם זה הזמן היחיד שלכם אז ברור! אני טיילתי ככה ארבעה טיולים מושלמים.
 |
| santa cruz basilica |
הסתובבנו עוד קצת והלכנו לקנות פירות, ירקות, ביצים, שתייה וחטיפים לשבת - הכל בנוהל הרגיל ואפילו מצאנו ברחוב המרכזי סופר עם המון מוצרים מיובאים וחלקם גם עם סימן כשרות. חזרנו בהתלהבות לגסטהאוס, קוצ'ין מעניינת וכייפית ואנחנו מתכננות להישאר כאן כמה ימים. wi. fi . טלפונים הביתה. שני תבשילים וביצים על האש. קניות במקרר. מקלחות. אור בשירותים, במרפסת ובפינת אוכל. הסברים לבעל הבית. שמרית מדליקה נרות. תפילה. קידוש. צ'אפטי ועייפות: בנגלור. מייסור. נסיעת לילה. קוצ'ין. גרעינים. ספר טוב ולישון. שבת שלום!
 |
| המוזלי המושלם של שבת בבוקר |
שבת יצאה ב 19:00 ואנחנו מספיקות לקנות כרטיסים וללכת להופעה של מחול הודי מסורתי. המרכז לאומנויות אותנטי, בנוי מעץ ובמרפסת שלו יש שיעורי יוגה קבועים. ההופעה הייתה נחמדה אבל לא יותר מזה, הריקודים נאמנים למקור ולא מותאמים לתיירים ולכן מתנהלים בקצב הודי אמיתי מה שאומר שכל ריקוד לוקח בערך חצי שעה שזה קצב שאני לא ממש מורגלת אליו כמערבית. להצטער כמובן לא הצערתי כי בשביל 15 ש"ח בערך היה שווה לי להיות פה אפילו 20 דקות.
את יום ראשון העברנו בנמל כשהאטרקציה העיקרית פה זה רשתות הדיג הסיניות שממשיכות לעבוד בשיטה עתיקה. הקונספט הוא שעולים לאחת הסירות, מקבלים הסבר ודגים ביחד עם הדייגים. אח"כ אפשר לקנות את הדגים ולבשל אותם באחת הסככות ליד או לקחת אותם לאת המסעדות שברחוב ולבקש שיבשלו אותם איך שאנחנו רוצים. אנחנו השארנו את התענוג ליום אחר כי תכננו לבשל בגסטהאוס לבד והיום רצינו להמשיך לטייל. הבונוס של יום ראשון זו העובדה שהטיילת הייתה מלאה בתיירים הודים מה שהוסיף שלל דוכנים ואנשים מעניינים. יש כאן הכל, דוכני חמוצים, גלידות, אוכל ומשקאות קרים מקנה סוכר.
 |
| רשתות הדיג |
קוצ'ין האירה לנו פנים, האנשים מקסימים והעיר יפה. נשארנו פה שבוע שלם וכל בוקר קמנו מוקדם לעשות יוגה מעולה ברופטופ ( Rooftop ) של המרכז לאומנויות ומשם לשתות צ'אי באחד הדוכנים שעל המזח כשעוד הכל שקט שקט ומזג האוויר מושלם. קנינו דגים טריים על אחת מרשתות הדיג, ביקשנו שינקו לנו אותם והלכנו לבשל במטבח של הגסטהאוס ביחד עם סלט ,פירה ודלעת, יצא מושלם. הספקנו לראות עוד מופע ריקודים, הפעם קטאקלי ( Kathakali ) שהחלק המרשים שלו זה האיפור המוגזם של הרקדנים \ שחקנים ואפשר לבוא שעה קודם לראות אותם מאפרים.
חוץ מזה הסתובבנו המון בעיר, עוד ועוד על הטיילת, קפצנו לקניון הגדול אבל באופן מפתיע הכי נהנו מסיור שעשה לנו נהג הריקשה המקסים שמצא לנו גסטהאוס ביום הראשון כשהגנו וחיכה בסבלנות שיבוא לנו להסתובב. פעם ראשונה שאני עושה כזה דבר, כנראה שגם נהגי הריקשה פה נעימים יותר. היינו גלויים אחד עם השני, אני אמרתי לו שאין לי שום עניין לקנות בחנויות והוא אמר לי שזה לא משנה בכלל, הוא מקבל כסף רק על זה שהוא הביא אותנו אפילו לחמש דקות. לא היה אכפת לי, הוא לקח אותנו להסתובב לפחות 4 שעות בחינם ובמצטבר בזבזתי אולי 20 דקות על כניסה ויציאה מחנויות. כשלא עובדים עלי ובגלל שסיכמנו מראש הכל היה סבבה. מסתבר גם שהוא מדריך מעולה ואחלה איש שיחה. לא היינו בשום מקום מחורטט, רק דברים מעניינים לפי מה שביקשנו. המכבסה העירונית למשל הפילה לי את האסימון למה חצי מהמקומות בכלל לא מחליפים מצעים בחדרים, איך אפשר כשכל הכביסה פה עדיין ביד, המגהץ עובד על פחם והכביסה מתייבשת לה בשמש? עברנו במקדשים יפים, שונים לגמרי מאזורים אחרים, בעיקר כי הם מעץ ולא מזהב והלכנו לראות את תעשיית התבלינים המקומית.
 |
| המכבסה העירונית |
הרגשתי שאני מבינה את הודו קצת יותר...
