השעה 6:00 בבוקר ואני קמה מרעשים שיש באוהל. לוקח לי דקה להבין איפה אני ואז אני רואה את אחת הנשים נמצאת כבר בשלב מתקדם של הכנת גוש חמאה ענק ונזכרת. הלילה שעבר היה אחד ההזויים שבחיי. כשהערב ירד הגיע ראש המשפחה עם המרעה שלו. הוא היה ענק וכל המשפחה התיישבה מסביבו לארוחת ערב כשכולם אוכלים רק כשהוא מסיים. האיש לא היה כל היום בבית ובקושי מדבר אבל בסופו של יום אנחנו האורחים שלו ומהרגע שהוא הגיע הוא לא מפסיק לדאוג לנו. הכינו לנו מזרנים לשינה וכיסו אותנו בעורות של יאק ( עם ריח של חמאה כמובן, כמו כל דבר פה באזור ). היה קפוא והאיש העצום הזה דואג לנו כמו אבא ולא עוזב אותנו עד שנעים לנו ומכניס עוד עצים לתנור. אחרי 5 דקות לחשתי לשמרית שאם לא נעשה את עצמנו ישנות הוא פשוט לא ילך, הוא עמד מעלינו וחיכה שנירדם. אז נרדמנו. אחרי התארגנויות של בוקר המדריך שלנו פתאום צץ ואנחנו יוצאים לדרך. כולם מאושרים ואין לי דרך אחרת לתאר את זה. הגענו לכרי דשא רחבים ועצומים ואני דוהרת עם הסוס שמשתף איתי פעולה בצורה מושלמת. ובכל זאת, היום הזה ארוך יותר ולכן באיזשהו שלב גם קשה יותר. הגוף מתחיל להיתפס ואנחנו עוצרים למנוחה ארוכה, אחר כך לקראת הירידה לכפר יגיעו גם כמה קטעים מפחידים בדרך. הסוף לא פשוט, קר לנו וכואב אבל בכל זאת אנחנו יורדים מהסוסים שמחים ואת החוויה הזו כנראה שנעכל אולי מחר ואולי רק כשנחזור הביתה.
עכשיו אנחנו רוצות מקלחת חמה וארוחה טובה אח"כ, לקראת ערב אנחנו מתחילות לחפש שותפים לנסיעה בג'יפ לשמורת הטבע ג'וזאייגו ( Jiuzhaigou ) וגם מוצאות. 4 בחורים אירופאים שלומדים בסין וגם קצת מטיילים. היינו בלנגמוסי מראשון עד חמישי וכאן באופן רשמי התאהבתי בעם הטיבטי. בעיניי הם אנשים עדינים עם תרבות מיוחדת שחיים באזורים מבודדים עם נופים מדהימים מה שכנראה מוסיף יותר לקסם שלהם.
אנחנו עוזבות את מחוז גאנסו ואת דרך המשי ונכנסות למחוז סצ'ואן. הנסיעה לקחה לנו 7 שעות ואחרי שבוע וחצי בסין זו הפעם הראשונה שאני מתחילה לחוות את סין הסינית. הנוף מתחיל כנוף טיבטי טיפוסי עם המון עדרים של יאק, בתים ואוהלים טיבטים ולאט לאט משתנה לכפרים שאי אפשר להתבלבל בארכיטקטורה הסינית שלהם. גם הנוף משנה ובמשך שעתיים לקראת הסוף אנחנו נוסעים במקביל לנהר עצום וצלול עד שאנחנו מגיעים לאזור הלינה שלפני השמורה. כבר ערב ואנחנו מחפשות את המקום האולטימטיבי כי אנחנו הולכות להעביר כאן את השבת. מצאנו מקום חמוד ובאופן מפתיע גם שני ישראלים כדי שיהיה אפשר לתרגל את העברית אחרי שבוע וחצי. אז ישבנו קצת ליד האינטרנט שחסום בחלקו ע"י השלטונות והעברנו קצת מידע וחוויות אבל חתכנו לישון כדי להגיע לשמורה פחות או יותר ראשונות לפני כמויות הסינים שאמורים להגיע לשמורה וגם כדי לטייל קצת בשקט.
בוקר טוב וסחתיין עלינו, חמש דקות הליכה ,שמונה בבוקר ואנחנו ראשונות. אנחנו קונות כרטיסים גם לשמורת הטבע וגם לאוטובוס הפנימי שחובה כאן כי השמורה עצומה ומחולקת לשני אזורים בצורת האות v . הכרטיס סטודנט שלנו מוכיח כאן את עצמו בגדול ומשיג לנו כניסה בחצי מחיר. אנחנו מחליטות לקחת את האוטובוס עד לקצה העליון הימני ואז להתחיל לרדת ברגל. הנסיעה עד לקצה השמורה לוקחת חצי שעה ובינתיים אני מסמנת במפה את המקומות השווים שאני רואה מהחלון. הסינים תיקתקו פה את העסק מבחינת נוחות ובין כל האגמים יש שבילי הליכה מרוצפים בדק. הגענו לקצה השמורה והשעה הוכיחה את עצמה, שקט, השמיים צלולים וקר. אנחנו קונות שכמיה וכוס קפה ושוב כל אחת עם עצמה.
בתוך השמורה יש כמה כפרים טיבטיים אבל הלינה בשמורה אסורה. אני חושבת שביקור של יום אחד ממצה את המקום והצד השמאלי של ה v נחמד אבל לא יפה כמו הימני. לקראת השעה ארבע אנחנו יוצאות וממהרות לקנות אוכל כדי לבשל לשבת. 2 תבשילים מהירים מהבית שנועדו לימים עמוסים כאלה, המון ירקות לסלט ופירות טובים, תרמוס מלא מים חמים כמיטב המסורת הסינית, גרעינים שחורים ושוב אנחנו מוכנות לקבלת שבת. זו בסך הכל השבת השנייה שלנו בסין ונדמה שאנחנו מטיילות כל כך הרבה זמן, המדינה הזו אחרת ושונה מכל דבר אחר שאנחנו מכירות וכל יום הוא חוויה אחרת. שבת עוברת בכיף, היינו צריכות את המנוחה הזו ואנחנו קוראות הרבה ומשחקות קלפים. ביום ראשון אנחנו נוסעות לצ'אנגדו
אנחנו עוזבות את מחוז גאנסו ואת דרך המשי ונכנסות למחוז סצ'ואן. הנסיעה לקחה לנו 7 שעות ואחרי שבוע וחצי בסין זו הפעם הראשונה שאני מתחילה לחוות את סין הסינית. הנוף מתחיל כנוף טיבטי טיפוסי עם המון עדרים של יאק, בתים ואוהלים טיבטים ולאט לאט משתנה לכפרים שאי אפשר להתבלבל בארכיטקטורה הסינית שלהם. גם הנוף משנה ובמשך שעתיים לקראת הסוף אנחנו נוסעים במקביל לנהר עצום וצלול עד שאנחנו מגיעים לאזור הלינה שלפני השמורה. כבר ערב ואנחנו מחפשות את המקום האולטימטיבי כי אנחנו הולכות להעביר כאן את השבת. מצאנו מקום חמוד ובאופן מפתיע גם שני ישראלים כדי שיהיה אפשר לתרגל את העברית אחרי שבוע וחצי. אז ישבנו קצת ליד האינטרנט שחסום בחלקו ע"י השלטונות והעברנו קצת מידע וחוויות אבל חתכנו לישון כדי להגיע לשמורה פחות או יותר ראשונות לפני כמויות הסינים שאמורים להגיע לשמורה וגם כדי לטייל קצת בשקט.
בוקר טוב וסחתיין עלינו, חמש דקות הליכה ,שמונה בבוקר ואנחנו ראשונות. אנחנו קונות כרטיסים גם לשמורת הטבע וגם לאוטובוס הפנימי שחובה כאן כי השמורה עצומה ומחולקת לשני אזורים בצורת האות v . הכרטיס סטודנט שלנו מוכיח כאן את עצמו בגדול ומשיג לנו כניסה בחצי מחיר. אנחנו מחליטות לקחת את האוטובוס עד לקצה העליון הימני ואז להתחיל לרדת ברגל. הנסיעה עד לקצה השמורה לוקחת חצי שעה ובינתיים אני מסמנת במפה את המקומות השווים שאני רואה מהחלון. הסינים תיקתקו פה את העסק מבחינת נוחות ובין כל האגמים יש שבילי הליכה מרוצפים בדק. הגענו לקצה השמורה והשעה הוכיחה את עצמה, שקט, השמיים צלולים וקר. אנחנו קונות שכמיה וכוס קפה ושוב כל אחת עם עצמה.
אני מודה שאני קצת בהלם מהיופי של המקום הזה ולא מפסיקה להודות על הטיול הזה. יש כאן אלמנט כלשהו של הפתעה כי כל פעם נחשף אגם אחר, עם צורת נוף שונה מסביבו ואי אפשר לדעת למה לצפות.
 |
| שמורת הטבע כמו שהיא לא נגעתי ולא שיחקתי בתמונה |
בתוך השמורה יש כמה כפרים טיבטיים אבל הלינה בשמורה אסורה. אני חושבת שביקור של יום אחד ממצה את המקום והצד השמאלי של ה v נחמד אבל לא יפה כמו הימני. לקראת השעה ארבע אנחנו יוצאות וממהרות לקנות אוכל כדי לבשל לשבת. 2 תבשילים מהירים מהבית שנועדו לימים עמוסים כאלה, המון ירקות לסלט ופירות טובים, תרמוס מלא מים חמים כמיטב המסורת הסינית, גרעינים שחורים ושוב אנחנו מוכנות לקבלת שבת. זו בסך הכל השבת השנייה שלנו בסין ונדמה שאנחנו מטיילות כל כך הרבה זמן, המדינה הזו אחרת ושונה מכל דבר אחר שאנחנו מכירות וכל יום הוא חוויה אחרת. שבת עוברת בכיף, היינו צריכות את המנוחה הזו ואנחנו קוראות הרבה ומשחקות קלפים. ביום ראשון אנחנו נוסעות לצ'אנגדו
( Chengdu ) עיר הבירה של מחוז סצ'ואן ואחת הערים המודרניות, היפות והנקיות של סין. אנחנו מתכננות לנוח פה, להכיר את התרבות העירונית הסינית מקרוב וגם לעשות פה את צום י"ז בתמוז. מה שלא ידענו זה שהעיר הזו, שבסך הכל היא תחנת מעבר להרבה תיירים, תפתיע אותנו ובסוף נסגור בא כמעט שבוע שלם.
