סוף שבוע ראשון בלואנג פראבנג - לאוס חלק א'

לאוס. אנחנו נוחתות בלואנג פראבנג, בחוץ כבר חושך אבל אפשר להרגיש את האווירה. לאוס כולה היא כמו כפר אחד קטן ( בשטח גדול... ) ובחוץ שקט. אנחנו נעמדות בתור להוציא ויזה ונזכרות שהתמונות שלנו שעשינו לויזה נמצאות משום מה בתיקים הגדולים, אז אנחנו צריכות להצטלם שוב ורק אז להוציא ויזה.  עברנו שוב את התהליך המעצבן הזה של הוצאת ויזה שכולל כמובן היפרדות מחודשת מכמה שטרות דולרים , בדרך עצרנו להוציא כסף מקומי מהכספומט והחוצה לחפש מונית.
בחוץ שממה ואפשר להסתמך רק על נהגי המונית שמחכים בשדה. אנחנו חמישה ישראלים והחלטנו לקחת מונית ביחד ישר לגסטהאוס שאחד החברה כבר הזמין.
נפלנו טוב... טוב מאוד... הגסטהאוס הזה הוא הוכחה שבהרבה פעמים התנאים לא ממש משנים ( אם כמובן נקי. והיה נקי ) האנשים שמנהלים את המקום מקסימים והאווירה הייתה מעולה! יש במקום חצר כיפית עם שולחן סנוקר ומטבח בסגנון פתוח כזה אז גם בישלנו בכיף. אז בסדר, השירותים והמקלחת בחוץ ובשביל לישון לבד ולא בדורמס הוספנו 2 דולר ל 5 הבסיסיים אבל לא ממש היה על מה להתלונן.

Spicy Laos

השירותים והמקלחת בגסטהאוס

יום שישי בבוקר: אנחנו רוצות להספיק גם לטייל וגם להתארגן לשבת אז החלטנו על טיול יום למפלים שקרובים לעיר. גג שעה נסיעה וגם זה רק בגלל סוג התחבורה שלנו, הריקשה של הגסטהאוס ( לא להתבלבל, אין אופציות ממונעות אחרות חוץ מהכלי רכב הישנים האלה, גם בשביל נסיעות של 8 שעות - מקסימום איזו משאית סובייטית ישנה ).
קמנו בשבע, בכל זאת הסקרנות גברה ורצינו קצת לטעום מהעיר לפני שכבר יוצאים ממנה למפלים. שיטוט קצר ברחוב הראשי כבר העלה בי כמה תובנות מעניינות:
1. הלאים הם אנשים מקסימים שלא מפסיקים לחייך למרות שהמדינה הזו זכתה בתואר המדינה המופצצת ביותר בעולם.
2. תוך פחות מיממה כאן אני יודעת לומר שלום ( סוודי ) ותודה רבה ( Khop Chai Lailai ) בניגוד לויאטנם     שלא ממש יצא לי לשמוע את המילים האלה, מקסימום באנגלית.
3. שמרית כנראה לא תפסיק להתבלבל בין שניהם. וככה נהיה חיוך סודי ביני לבין המוכרים שלא מתקנים אותה.

יצאנו לשמורה וברגע שהגענו ראינו שמכינים שם דגים ובשר על האש. התלהבנו והתאים לנו לאכול עכשיו דג. הבחורה החמודה שם לא הבינה מה הבעיה עם הדגים שכבר על האש ולא הבינה למה אנחנו רוצות חדשים. בעלת המקום קלטה אותנו וישר העיפה את כל מה שהיה על האש והשחילה לנו דגים חדשים שלתוכם היא הכניסה למון גראס על שיפודי אש ובלי רשת על המנגל. לסיטואציה הזו קוראים מושלמת!

החלק התחתון של המפלים

שמורת הטבע יפה ויש בה פרפרי ענק, האזור של המפלים מקסים, העוצמה של המים אדירה והמים קפואים. מרוב שהם קפואים פשוט אי אפשר להיכנס לאט לאט. ואם אין דרך להיכנס חוץ מלקפוץ בעזרת חבל אז קופצים. אבל זה לא לקח לי 2 דקות, יותר כמו חצי שעה, כי פייר זה היה מפחיד וזה נשאר מפחיד גם אחרי שקפצתי, רעדו לי ממש הרגליים.
כשיצאנו  והתיישבנו לשתות משהו שמרית הרגישה משהו על הרגל. בהתחלה היא חשבה שזה חתיכה של מקל אבל אחרי כמה דקות גילינו עלוקה קטנה ומגעילה מסתתרת לה בתוך האבזם של הסנדלי שורש. אנחנו לא מצליחות להוציא אותה ובסוף שורפות אותה.          

העלוקה החמודה

עוד שעה שבת ואנחנו בחדר מכינות כמה תבשילים. החום של לאוס קשה לי וזו פעם ראשונה שאנחנו בחדר בלי מזגן. אתמול הגענו מאוחר ודי אהבנו את המקום והיום לא היה לנו כוח לעבור אז... אני מתקלחת ונרדמת מול המאוורר. בכל זאת אתמול עוד היינו בהאנוי. 

חלק מהדברים שחשובים בשבת זה לבחור גסטהאוס שיכול לענות כמעט על כל מה שצריך: חצר או לפחות מרפסת עומד בראש סדר העדיפויות. אם כבר נחים אז בכיף ולא להיות סגורים כל הזמן בחדר ואח"כ הכי חשוב זה שולחן סנוקר. את שני אלו כבר אמרתי שיש כאן, אז הכל בסדר. אנחנו עושות קבלת שבת בחוץ ויושבות לאכול. בעל הבית שומע אותנו מקדשות ומסתקרן. כבר גילינו שהקידוש מזמין איתו שיחות מאוד ארוכות בענייני דת ואמונה וכמובן באנגלית. אז הפעם הזו לא יוצאת דופן ותוך כדי סעודת שבת אנחנו מתחילים לדבר על ישו ומקבלות הזמנה לבוא ביום ראשון לתפילה בכנסיה.
אחרי הארוחה אנחנו מכנסות ישיבה של פנינו לאן ביום ראשון. אופציה אחת היא להמשיך ולהצפין ללואנג נאמתה ( Luang Namtha ) שמאוד קרובה לסין אבל נמצאת במרחק של 15 שעות נסיעה מלואנג פראבנג. אופציה שניה, להדרים טיפה מרחק של 7 שעות לואנג ויאן, עיירת המטיילים המפורסמת של לאוס. לואנג נאמתה כבר שבתה את דמיוני בזמן תכנון הטיול, עם השבטים שבה והאותנטיות שנשמרת שם ובכל זאת, התקופה הזו של המונסונים לא עושה טוב לכבישי לאוס ולא לטרקים שעל טרסות האורז. יש מפולות בוץ והרבה אזורים נסגרים. ובדיוק פגשנו 2 בחורות שחזרו מלואנג נאמתה מתוסכלות שלא עשו כלום ורק התמלאו בוץ. ולכן, אנחנו מזמינות נסיעת בוקר לואנג ויאנג  Vang Vieng.

אנחנו יוצאות קצת להסתובב ולשתות משהו ומגלות את הבזאר הכי קסום ומקסים שהיינו בו! אני יודעת שאמרתי את אותו הדבר על השוק של האנוי ושאני חושבת אותו הדבר על השוק של צ'אנג מאי בתאילנד אבל באמת... כל אחד הכי קסום בדרכו שלו. כל אנשי הכפרים מגיעים כל ערב לרחוב הראשי של לואנג פראבנג בסביבות חמש בערב ומתחילים לארגן את הסחורה שלהם על הרצפה. כולם מסודרים נקיים ומאורגנים. יש הכל מהכל אבל הכי יפה זה כל דברי האומנות שהאנשים מכינים. כיף לקנות משהו שאתה יודע שהוא עבודת יד והכסף הולך ישר למי שהכין אותו והכל באמת כ"כ יפה. אז קניתי נעלי בית סרוגים לאחיינית שעכשיו נולדה וסינר רקום לגיס שלי שעוד לא קנה מדיח ותמונה משגעת בשבילי שהצייר גלגל אותה בתוך במבוק חלול וככה היא נשמרה עד הארץ. עכשיו היא מקשטת את הדירה שלי ומזכירה לי את הטיול המדהים הזה.