מפרץ הלונג ביי ופרידה מויאטנם - חלק ה'

שוב אנחנו ברכבת והפעם אני מגלה שאבד לי ה m.p. בשבילי זו סוג של טרגדיה להיות בלי מוזיקה, מזל שבשביל שמרית זה קצת יותר בסדר והיא ממהרת להציע לי את המוזיקה שלה. אז הנסיעה עברה בשלום ובשש בבוקר אנחנו מגיעות חזרה להאנוי ולוקחות מונית למלון שלנו. לפני שיצאנו לסאפה סיכמנו עם בעלת המלון שאנחנו משאירות אצלה את התיקים הגדולים כדי שנוכל לצאת ליומיים שיט במפרץ הלונג ביי. יש לנו שעתיים להתארגן עד שאוספים אותנו לשיט ואנחנו מקבלות חדר כדי להתקלח ולארגן את התיקים. את הכל אנחנו עושות זריז, יורדות לאכול ומתייצבות בתחנת איסוף שקבעה לנו הסוכנות טיולים.
לא באמת רציתי ללכת לטיול מאורגן אבל למפרץ הלונג ביי פשוט אין ברירה. כמובן שתמיד אפשר להגיע עצמאית אבל בכל מקרה השיט עצמו יהיה מאורגן. אז כשמשלימים עם המציאות מרפים ונהנים. כאן כבר אפשר לפגוש יותר ישראלים ובכלל לנהל יותר שיחות תרמילאים בזמן שממתינים לאוטובוס. אנחנו יוצאים במיניבוס נחמד, מרחק של 3 שעות נסיעה למפרץ, קטן עלינו. המדריך שלנו דיבר אחלה אנגלית והייתה לנו קבוצה זורמת. הספינה כיפית ונעימה ( כמובן שיש דרגות של ספינות לפי מה שמשלמים ואף פעם לא מומלץ לקחת את הכי זול ). אחרי ארוחת צהריים אנחנו יורדים מהספינה לקיאקים. שמרית מפחדת, אנחנו בקיאק ומולנו ספינות ענקיות שנראות שהולכות להתנגש בנו, אבל כיף! אנחנו חותרות לכיוון כפר שיושב על המים, נשמע הזוי אבל זה ממש ככה. לכל משפחה יש בית כמו קוביה קטנה וכמובן סירה, אחרת אין לאן ללכת.
חזרנו לספינה והייתה שעת שחיה תענוג! קפצנו מהספינה ושחינו...
ארוחת ערב עם כולם, מסאג' על הספינה ומעבירים את הזמן על הסיפון עם החברה... שיחות על לימודים, דת ואיך אפשר בלי פוליטיקה של המזרח התיכון.
מפרץ הלונג ביי הוא אתר מורשת עולמית ואחד מפלאי תבל. כל המפרץ בנוי מ 3000 איים והוא מדהים ביופי שלו.

מפרץ הלונג ביי

החדר בספינה

התכנון היה לקום בחמש בבוקר לצפות בזריחה אבל לא ממש הצלחנו ובדיעבד היה מעונן אז לא ממש הפסדנו. היום השני היה מאכזב. הספינה עמדה והיה חם מאוד! ביום השני מעבירים חלק מהנוסעים לספינה אחרת שממשיכה עוד יום אז יצא שאנחנו עומדים ולא עושים כלום. קצת יותר מאוחר הגיע רוח נעימה ואפשר היה להנות על הסיפון עם ספר וקלפים. לא יום מוצלח ממש. כבר בשעות הצהריים חוזרים, אוכלים ויוצאים בחזרה להאנוי.

הטיול הזה מאוד ממוסחר וחבל... כי המפרץ כ"כ יפה. 

איטריות אורז בשוק

כשהגענו להאנוי החלטנו לנסות מקום שמומלץ ע"י הלונלי פלנט כמקום הטוב ביותר לשתות שייקים ואנחנו משוגעות על שייקים קפואים. חיפשנו וגם מצאנו, השייקים באמת מושלמים! היינו מבסוטות על עצמינו שמצאנו את החור הזה.  מרגע זה ועד מחר בצהריים יש לנו פחות או יותר יממה אחת כדי להספיק להנות מהאנוי כמו שרצינו עד שאנחנו לוקחות טיסה ללאוס. אז איך לא, התחלנו בשוק העתיק הקסום והכי אותנטי שראינו. שמרית מחפשת מכנסיים להמשך הטיול ואני סנדלים. קנינו תמונות יפות, כלי בית ומזכרות ועוד פעם טחנו קפה.

עצירה לתירס חם ולישון.

השוק 

שמרית משתלטת על השייקים 

קמנו בשש בבוקר כדי להרוויח את המזג אוויר לפני שעולה השמש ולפני שהלחות פה גומרת אותנו, וגם בשביל להצטרף למקומיים שעושים ספורט ליד האגם. התמתחנו, עשינו טאי צ'י ובעיקר הרגשנו שאפשר היה להעביר ככה עוד כמה ימים. התיישבנו לקפה של בוקר והלכנו לסידורים. הזמנו חותמות עם ציורים ושמות לכל האחיינים, חזרנו למלון והתארגנו לטיסה. צק' אאוט, מונית ואנחנו בשדה תעופה.

אנחנו נפרדות מויאטנם. מדינה קשוחה שיש בה הרבה ניגודים. סייגון מנסה להתקדם, רואים את זה בכל פינה. האנוי נאמנה למסורת ולקומוניזם ויעידו על כך הרמקולים שעדיין משדרים תעמולה. בין לבין יש כפריים, ואנשים פשוטים ונעימים. 

שלטי תעמולה בדרך להאנוי

 המדינה הזו עשירה בכל טוב, חומרי וגם תרבותי. השווקים מלאים, הים יפה והמסורת והתרבות  ממלאים כל פינה. היינו פה חודש ואנחנו מתקדמות  הלאה.

שעה טיסה ואנחנו בלואנג פראבנג ( Luang prabang) שבלאוס.