הגענו להאנוי בשעות הבוקר וזה תמיד דבר חיובי, גם מבחינת ההתמצאות וההתרשמות שהופכות לקלות יותר וגם כי כל היום עוד לפנינו. הצטרפנו למונית גדולה בדמוי מוניות השרות בארץ כדי להוזיל את מחיר הנסיעה למרכז העיר,כמובן לאחר שביררנו עם הנהג שהוא מגיע לאזור .
מרכז המטיילים נמצא בהאנוי העתיקה ( ככה זה בכל המזרח וכשחושבים על זה זה הכי הגיוני כמו שזה הגיוני שבתל אביב מרכז המטיילים לא יהיה בצפון העיר וכנ"ל בירושלים ).
נק' הציון שלנו זה האגם שבמרכז האזור - הואן קיים ( hoan kiem) שפירושו החרב שהוחזרה.
הגענו לעיר והנהג המעצבן הוריד אותנו רחוק!! והתיקים שלנו כבדים!! יש לנו את המושג הזה קרוב רחוק, רחוק מידי ברגל וקרוב מידי במונית אז אף מונית לא מוכנה לקחת אותנו כשאנחנו מראות את הכתובת של המלון.
בדם ויזע וסימנים על הכתפיים הגענו למלון שהזמנו עוד בהויאן .
אין מה לעשות, פעם זה מצליח לנו ומגיעים בקלות ופעם לא. וכמובן שבאזורים מסוימים, נסיעה פרטית יותר יקרה אבל גם מביאה אותנו בדיוק לאן שרצינו, הכל תלוי בנסיבות ( כמו עייפות או עצבים ) ובמקום.
המלון מצוין, עם שירות מעולה. מקום נעים להיות בו וזה לא דבר מובן מאליו בשום עיר. רוב החדרים בערים ( בהנחה שלא ישנים במלון מפואר ) הם קטנים ובלי מרפסת, שבשבילי חדר עם מרפסת בכל מקום במזרח זה בסיסי כמו שירותים ומקלחת. אחד השדרוגים של המקום זה לפטופים שאפשר להשאיל בקבלה ולקחת לחדר ( מתוודה ,לפני 4 שנים לא הסתובבתי עם סמארטפון ובטח שלא לפטופ ). הסיפור הזה שידרג אותנו בגדול בתשעה באב בגלל שהעברנו את כל היום בחדר. אז לפחות דיברנו עם כל המשפחה בסקייפ וראינו קצת סרטים לקראת סוף הצום.
במרכז המטיילים יש מסעדה צמחונית מפורסמת ומצוינת בשם cafe tamarind. ישבנו שם בוקר צהריים וערב, גם בגלל האוכל המעולה וגם כי זה מקום מפגש מצוין עם תיירים מכל מיני מקומות.
האנוי היא נק' יציאה לכמה מקומות: לסאפה ( Sapa ) שבצפון, למפרץ הלונג ביי שנכנס לשבעת פלאי עולם ולכמה טיולי יום באזור.
הסוכנויות מציעות חבילות מאורגנות לכל המקומות אבל זה ממש לא הקטעים שלי, אין את החופש להחליט מה רוצים ומתי, אין את הגמישות לשנות תוכניות וכמובן שזה עולה יותר כסף. כרטיסים לרכבת הלילה לסאפה הזמנו עוד שהיינו בהויאן ואספנו אותם בסוכנות בהאנוי אחרי סאגה ארוכה ומתמשכת של חיפוש אחרי סוכנות שאף אחד לא מכיר והתחלנו לחשוב שעבדו עלינו. אנחנו בלחץ, חייבות להכין סעודה מפסקת לצום ורגע לפני שאנחנו מתייאשות מצאנו את המקום וקיבלנו את הכרטיסים. מיד במוצאי הצום לקחנו מונית לתחנת הרכבת. כל תחנת רכבת היא חוויה בפני עצמה ופה מצאנו את עצמנו מדלגות על פסי המסילה כדי להגיע לרכבת שלנו. הרכבת לסאפה נוחה ( חוץ מהאלמנט של השירותים ) בתא יש 4 מיטות עם דלת ננעלת וזה ממש סבבה. 9 שעות ואנחנו מגיעות ב 6:30 בבוקר לתחנה שנמצאת במרחק של כשעה מסאפה במקום שנקרא לאו קאי.
הנוף פה עוצר נשימה. אף תמונה לא מצליחה לתפוס את היופי הזה!! הרים.. הרים... הרים... ועננים שנכנסים לפרצוף. העיירה הזו קסומה והגענו למלון מקסים בשם friendly hotel שבשילוב עם המזג האויר הערפילי נותן הרגשה של עיירת סקי בשוויץ.
על חדר עם מרפסת, מקרר וקומקום שילמנו 15$ . המקום היה כ"כ נעים ומשפחתי שהיה שווה כל דולר. בקומת הכניסה יש להם בית קפה ואני שתיתי פה את התה ג'ינג'ר הכי טוב שיש!
כדי להספיק לנצל את היום הנחנו את התיקים וישר יצאנו לטייל. עצרנו באחת הסוכנויות ולקחנו מפה של האזור החלטנו שהיום נטייל לבד ומחר נטייל מסביב בצורה יותר מאורגנת. מתוך השוק יוצא שביל שמוביל לכפר בשם קט קט. כפר קטן ופסטורלי שבסופו נהר. אנחנו הולכות בנחת ובכיף, בכל מקום יש חיות והרבה ילדים משחקים.
בדרך עצרנו לנוח ולשתות וגילנו שמכינים פה אורז בצורה מאוד נחמדה בתוך במבוק על האש. פותחים, שמים מלח ושומשום וזה מעולה. כשהגיע זמן לחזור תפס אותנו גשם מטורף וגם הדרך חזרה לסאפה הייתה בעליה אז לקחנו מונית אופנוע וביקשנו שיוריד אותנו בשוק. עשינו קניות לשקשוקה ובערב הלכנו לשחק סנוקר. באותו יום היה happy hour למי שמגיע עם חולצה לבנה.
היה אחלה ערב ומחר בתכנון טיול לטראסות אורז- אחד הדברים שמאפיינים את סאפה יותר מהכל - ולכפרים שלאורך הדרך.
יום חמישי - אנחנו קמות ויורד מבול מטורף, אז תוכניות לחוד ומציאות לחוד וחזרנו להתכרבל. היום הזה עבר באווירה חורפית לגמרי עם הרבה קפה הפוך, ספרים, תשבצים ושוקולדים. אגב, יש הרבה מוצרים מיובאים בסאפה מכיוון שזה אזור ממש תיירותי. אחה"צ היינו חייבות להתאוורר וגם לא היה לנו חשק לבשל אז יצאנו עם נייר כסף והלכנו לחפש איזה דג כשר שיהיה אפשר לנשנש. חיפשנו וגם מצאנו! היה מעולה! תוך כדי ארוחת ערב אנחנו מתלבטות אם אנחנו יכולות לצאת לטיול ביום שישי מבחינת שבת ויוצאות לברר בסוכנות מתי אמורים לחזור. בעל הסוכנות מבטיח לנו שחוזרים עד ארבע וזה מספיק בשבילנו כדי להתארגן. על הדרך אנחנו פוגשות זוג ישראלים שזה מצרך נדיר פה ומשכנעות אותם להצטרף אלינו. הם כמובן משתכנעים.
יום שישי - אנחנו קמות ליום מקסים, מתארגנות ויוצאות לסוכנות להיפגש עם המדריכה. אנחנו קבוצה קטנה בסביבות 8 אנשים וזה נחמד. יש אפשרות לקחת יום טיול עם אחת הנשים או הנערות שמסתובבות ברחוב, זה כמובן יותר זול אבל הן לא דוברות אנגלית ובמקרה הזה היינו סקרניות לדעת קצת יותר על כל השבטים השונים שחיים באזור ועל המנהגים שלהם.
המדריכה שלנו mee מעידה על עצמה שהיא בת 20 אבל לנו היא נראת בת 12. מה שחשוב זה שהיא מעניינת ומדברת אנגלית מצוין!
הסיור כלל 3 כפרים, המון בוץ ולבושתנו בחורות מקומיות שעזרו לנו ללכת על הטרסות. מי שלא הלך על טרסה צרה, גבוהה ומלאת בוץ לא מבין.
המלווה שלנו מאחד השבטים מכינה תוך כדי הליכה חוטים מבמבוק שאחר כך נצבעים ומשתלבים בלבוש שלהם. שבטי ההרים מקיימים קשרי מסחר עם השבטים שבדרום סין ( חבל יונאן שקרוב לאזור הזה ) . אלו אותם מיעוטים אתניים שנמצאים בגבולות מדיניים שונים.
לקראת הסוף הדרך הפכה לקשה ופתאום משום מקום צצו לי שתי מלוות מקסימות שעזרו לי לרדת את סוף הדרך המחליקה וכמובן שחיכו בסוף לכסף שאותו נתתי להן בשמחה כי בלעדיהן מי יודע לאיזה תהום הייתי נופלת.
הגענו בחזרה לקראת ארבע וזה זמן מצוין למנוחת שבת. את יום שבת העברנו ברמי קלפים עם בעל המלון ובמוצ"ש עשינו קצת חשבונות כספיים לראות איפה אנחנו עומדות. יצאנו מותשות מעניינים מתמטיים ויצאנו לשתות משהו בפאב שהפך כבר להיות המקום הקבוע שלנו.
כל יום ראשון מתקיים בבא- קה (Bacha ) שוק של כל השבטים באזור. שווה ביותר לתכנן את זמן השהות פה בצורה כזו שלא תפספסו את השוק הזה. המקום נמצא במרחק של 4 שעות נסיעה משגעת מסאפה וזה אחד השווקים הכי מדהימים שהייתי בהם. כל שבט לובש את הבגדים המיוחדים שלו וכל המשפחה מגיעה לכאן למכור את התוצרת שלה. השוק כל כך ססגוני ויש בו הכל: חפצי אומנות, פירות, ירקות, אוכל מקומי, חיות למכירה ומזכרות. בדרך חזרה עשינו עצירה בגבול עם סין
( בלאו קאי - איפה שתחנת הרכבת ) וכבר שם סימנתי את היעד הבא לטיול.
זהו... אנחנו נפרדות מסאפה שהייתה קסומה בעינינו. את שבטי ההרים אנחנו נמשיך לפגוש בצפון לאוס ובדרום סין עד אז אנחנו חוזרות ברכבת להאנוי.
מרכז המטיילים נמצא בהאנוי העתיקה ( ככה זה בכל המזרח וכשחושבים על זה זה הכי הגיוני כמו שזה הגיוני שבתל אביב מרכז המטיילים לא יהיה בצפון העיר וכנ"ל בירושלים ).
נק' הציון שלנו זה האגם שבמרכז האזור - הואן קיים ( hoan kiem) שפירושו החרב שהוחזרה.
הגענו לעיר והנהג המעצבן הוריד אותנו רחוק!! והתיקים שלנו כבדים!! יש לנו את המושג הזה קרוב רחוק, רחוק מידי ברגל וקרוב מידי במונית אז אף מונית לא מוכנה לקחת אותנו כשאנחנו מראות את הכתובת של המלון.
בדם ויזע וסימנים על הכתפיים הגענו למלון שהזמנו עוד בהויאן .
אין מה לעשות, פעם זה מצליח לנו ומגיעים בקלות ופעם לא. וכמובן שבאזורים מסוימים, נסיעה פרטית יותר יקרה אבל גם מביאה אותנו בדיוק לאן שרצינו, הכל תלוי בנסיבות ( כמו עייפות או עצבים ) ובמקום.
 |
| Gecko Hotel |
המלון מצוין, עם שירות מעולה. מקום נעים להיות בו וזה לא דבר מובן מאליו בשום עיר. רוב החדרים בערים ( בהנחה שלא ישנים במלון מפואר ) הם קטנים ובלי מרפסת, שבשבילי חדר עם מרפסת בכל מקום במזרח זה בסיסי כמו שירותים ומקלחת. אחד השדרוגים של המקום זה לפטופים שאפשר להשאיל בקבלה ולקחת לחדר ( מתוודה ,לפני 4 שנים לא הסתובבתי עם סמארטפון ובטח שלא לפטופ ). הסיפור הזה שידרג אותנו בגדול בתשעה באב בגלל שהעברנו את כל היום בחדר. אז לפחות דיברנו עם כל המשפחה בסקייפ וראינו קצת סרטים לקראת סוף הצום.
במרכז המטיילים יש מסעדה צמחונית מפורסמת ומצוינת בשם cafe tamarind. ישבנו שם בוקר צהריים וערב, גם בגלל האוכל המעולה וגם כי זה מקום מפגש מצוין עם תיירים מכל מיני מקומות.
האנוי היא נק' יציאה לכמה מקומות: לסאפה ( Sapa ) שבצפון, למפרץ הלונג ביי שנכנס לשבעת פלאי עולם ולכמה טיולי יום באזור.
הסוכנויות מציעות חבילות מאורגנות לכל המקומות אבל זה ממש לא הקטעים שלי, אין את החופש להחליט מה רוצים ומתי, אין את הגמישות לשנות תוכניות וכמובן שזה עולה יותר כסף. כרטיסים לרכבת הלילה לסאפה הזמנו עוד שהיינו בהויאן ואספנו אותם בסוכנות בהאנוי אחרי סאגה ארוכה ומתמשכת של חיפוש אחרי סוכנות שאף אחד לא מכיר והתחלנו לחשוב שעבדו עלינו. אנחנו בלחץ, חייבות להכין סעודה מפסקת לצום ורגע לפני שאנחנו מתייאשות מצאנו את המקום וקיבלנו את הכרטיסים. מיד במוצאי הצום לקחנו מונית לתחנת הרכבת. כל תחנת רכבת היא חוויה בפני עצמה ופה מצאנו את עצמנו מדלגות על פסי המסילה כדי להגיע לרכבת שלנו. הרכבת לסאפה נוחה ( חוץ מהאלמנט של השירותים ) בתא יש 4 מיטות עם דלת ננעלת וזה ממש סבבה. 9 שעות ואנחנו מגיעות ב 6:30 בבוקר לתחנה שנמצאת במרחק של כשעה מסאפה במקום שנקרא לאו קאי.
על חדר עם מרפסת, מקרר וקומקום שילמנו 15$ . המקום היה כ"כ נעים ומשפחתי שהיה שווה כל דולר. בקומת הכניסה יש להם בית קפה ואני שתיתי פה את התה ג'ינג'ר הכי טוב שיש!
כדי להספיק לנצל את היום הנחנו את התיקים וישר יצאנו לטייל. עצרנו באחת הסוכנויות ולקחנו מפה של האזור החלטנו שהיום נטייל לבד ומחר נטייל מסביב בצורה יותר מאורגנת. מתוך השוק יוצא שביל שמוביל לכפר בשם קט קט. כפר קטן ופסטורלי שבסופו נהר. אנחנו הולכות בנחת ובכיף, בכל מקום יש חיות והרבה ילדים משחקים.
היה אחלה ערב ומחר בתכנון טיול לטראסות אורז- אחד הדברים שמאפיינים את סאפה יותר מהכל - ולכפרים שלאורך הדרך.
יום חמישי - אנחנו קמות ויורד מבול מטורף, אז תוכניות לחוד ומציאות לחוד וחזרנו להתכרבל. היום הזה עבר באווירה חורפית לגמרי עם הרבה קפה הפוך, ספרים, תשבצים ושוקולדים. אגב, יש הרבה מוצרים מיובאים בסאפה מכיוון שזה אזור ממש תיירותי. אחה"צ היינו חייבות להתאוורר וגם לא היה לנו חשק לבשל אז יצאנו עם נייר כסף והלכנו לחפש איזה דג כשר שיהיה אפשר לנשנש. חיפשנו וגם מצאנו! היה מעולה! תוך כדי ארוחת ערב אנחנו מתלבטות אם אנחנו יכולות לצאת לטיול ביום שישי מבחינת שבת ויוצאות לברר בסוכנות מתי אמורים לחזור. בעל הסוכנות מבטיח לנו שחוזרים עד ארבע וזה מספיק בשבילנו כדי להתארגן. על הדרך אנחנו פוגשות זוג ישראלים שזה מצרך נדיר פה ומשכנעות אותם להצטרף אלינו. הם כמובן משתכנעים.
יום שישי - אנחנו קמות ליום מקסים, מתארגנות ויוצאות לסוכנות להיפגש עם המדריכה. אנחנו קבוצה קטנה בסביבות 8 אנשים וזה נחמד. יש אפשרות לקחת יום טיול עם אחת הנשים או הנערות שמסתובבות ברחוב, זה כמובן יותר זול אבל הן לא דוברות אנגלית ובמקרה הזה היינו סקרניות לדעת קצת יותר על כל השבטים השונים שחיים באזור ועל המנהגים שלהם.
המדריכה שלנו mee מעידה על עצמה שהיא בת 20 אבל לנו היא נראת בת 12. מה שחשוב זה שהיא מעניינת ומדברת אנגלית מצוין! הסיור כלל 3 כפרים, המון בוץ ולבושתנו בחורות מקומיות שעזרו לנו ללכת על הטרסות. מי שלא הלך על טרסה צרה, גבוהה ומלאת בוץ לא מבין.
המלווה שלנו מאחד השבטים מכינה תוך כדי הליכה חוטים מבמבוק שאחר כך נצבעים ומשתלבים בלבוש שלהם. שבטי ההרים מקיימים קשרי מסחר עם השבטים שבדרום סין ( חבל יונאן שקרוב לאזור הזה ) . אלו אותם מיעוטים אתניים שנמצאים בגבולות מדיניים שונים.
לקראת הסוף הדרך הפכה לקשה ופתאום משום מקום צצו לי שתי מלוות מקסימות שעזרו לי לרדת את סוף הדרך המחליקה וכמובן שחיכו בסוף לכסף שאותו נתתי להן בשמחה כי בלעדיהן מי יודע לאיזה תהום הייתי נופלת.
הגענו בחזרה לקראת ארבע וזה זמן מצוין למנוחת שבת. את יום שבת העברנו ברמי קלפים עם בעל המלון ובמוצ"ש עשינו קצת חשבונות כספיים לראות איפה אנחנו עומדות. יצאנו מותשות מעניינים מתמטיים ויצאנו לשתות משהו בפאב שהפך כבר להיות המקום הקבוע שלנו.
כל יום ראשון מתקיים בבא- קה (Bacha ) שוק של כל השבטים באזור. שווה ביותר לתכנן את זמן השהות פה בצורה כזו שלא תפספסו את השוק הזה. המקום נמצא במרחק של 4 שעות נסיעה משגעת מסאפה וזה אחד השווקים הכי מדהימים שהייתי בהם. כל שבט לובש את הבגדים המיוחדים שלו וכל המשפחה מגיעה לכאן למכור את התוצרת שלה. השוק כל כך ססגוני ויש בו הכל: חפצי אומנות, פירות, ירקות, אוכל מקומי, חיות למכירה ומזכרות. בדרך חזרה עשינו עצירה בגבול עם סין
( בלאו קאי - איפה שתחנת הרכבת ) וכבר שם סימנתי את היעד הבא לטיול.
" שנה הבאה אנחנו בסין - בצד השני של הגבול "
כשהגענו לסאפה הלכנו לעשות מסאג' כבקשתך. עשינו כתפיים, צוואר וגב . אי אפשר היה להגיד עליו שהוא היה עדין, אבל היה משחרר בטירוף, ונשארנו תחת הרושם שכל האזור הוא בעל השפעות סיניות. מחר אנחנו חוזרות להאנוי. הרכבת רק בשעות הערב אז אנחנו עושות צ'ק אאוט, משלמות ( ונהנות מהחשבון הקטן ) ומשאירות את התיקים במלון. העיניים לא שבעות מהמראות של סאפה ואנחנו רוצות לראות עוד, אז מכיוון שהזמן בכל זאת מוגבל היום אנחנו נכנסות לסוכנות וסוגרות על ג'יפ פרטי לכל מיני נקודות שבא לנו לראות: מעבר הרים קרוב, מפל מים נחמד ובעיקר אויר טוב, נוף יפה ואנשים ססגוניים. אנחנו מעבירות עוד קצת זמן בשוק המקומי וזמן לנסוע.
סאפה... סאפה... איזה מקום קסום! והתמונות... כל אחת יותר יפה! ממש כמו גלויה.
השבמחק