סוף סוף התחלתי לכתוב! שגעון הטיולים שהיה כ"כ הרבה שנים בחלומות ,עוד ממש מגיל צעיר, התחיל ב-2010 וממשיך עד היום... ההרפתקה הגדולה הזו לא הייתה מתאפשרת לולא חברה מקסימה שאיתה אני מטיילת כבר 4 שנים רצופות. שתינו באותו ראש, לשתינו נעצרת הנשימה מול פסגת הרים גבוהה, שתינו מחפשות את האותנטי, מבינות שטיול טוב צריך לתכנן אבל מה שהופך אותו לטוב יותר זה כשלא נצמדים באדיקות לתכנון. ובעיקר שתינו מרגישות שהרווחנו בדרך אנשים מקסימים ומיוחדים וגם כמה חברים טובים.
חלק מהעניין בטיולים האלה, זה לשתף בחוויות וגם קצת לחלוק מהניסיון, אבל במהלך השנה כשיש עבודה כנראה שלא ממש מוצאים זמן. אז השנה אני בשנת שבתון ומוצאת את הזמן להתחיל ולכתוב מהטיול הראשון.
החלטנו על חודשיים שמתחילים בתאילנד ומסתיימים בתאילנד: באמצע הכנסנו חודש בויאטנם ושבועיים בלאוס.
סגרנו על טיסה דרך חברת התעופה של רויאל ג'ורדניאן עם קונקשן של 7 שעות והעברה למלון להמתנה ומשם טיסה של 9 שעות לבנקוק. ככלל, הטיסות עם החברות הערביות דרך ירדן, איסטנבול ודוחא עדיפות בעינינו מאלעל. זמני הטיסה קצרים יותר, המטוסים נוחים והשירות טוב יותר.
לקחנו לעצמנו כמה ימים של מנוחה אחרי שנה של עבודה ולפני שממשיכים לויאטנם ומצאנו מקום מתוק לישון בו : vila"
cha cha" מלון בוטיק מקסים! עם בריכה פנימית ו - wifi בכל המלון.
יום שישי בבוקר הלכנו לטייל בצ'ינאה טאון שמאוד קרובה לאזור המטיילים, האזור מבלבל ויש בו המון אנשים. נכנסו עמוק פנימה אל תוך הרחובות וניסינו לקנות נעליים ללא הצלחה עד שבסוף קלטנו שהחנויות באזור מוכרות רק בסיטונאות. הסינים כמובן לא מדברים מילה באנגלית!! ( את זה חווינו שנה אח"כ לעומק בטיול שלנו לסין ). אחרי התארגנויות לשבת הלכנו לתפילה ולארוחה בבית חב"ד. בית חב"ד בבנקוק הוא אחד המקומות היותר נעימים ומיוחדים להיות בו וכנראה שהאישיות של הרב נחמיה שעומד בראשה היא זו שעושה את ההבדל. את ארוחת שבת סיימנו בבית של הרב ב 1:00 בלילה.
מוצאי שבת, האוירה בקוואסן מדליקה ומעניין כמה דברים אפשר להספיק בערב אחד? דבר ראשון יצאנו לשתות, כי עוד לא הפסקנו להתלהב שהשתייה כ"כ זולה וישר אח"כ הלכנו לתפור בגדים אצל חייט הודי, לסיום עשינו מסאג' והלכנו לישון.
יום ראשון נסענו לעשות אומגות במרחק של שעתיים מהקוואסן והיה כיף מטורף ומשחרר - לא להפסיד ואפשר לעשות גם בצ'אנג מאי. מחר בבוקר יש לנו טיסה לסייגון אז אנחנו מנצלות את הזמן ומטיילות קצת ברחובות הסמוכים. הרבה מהמטיילים מסתפקים בשיטוטים בשני הרחובות העיקריים של הקוואסן או בנסיעה במונית למקומות המתויירים המומלצים. המלצה שלי היא לקחת את הרגליים ופשוט להסתובב ברחובות המקבילים, שם תגלו עולם אחר. בערב הלכנו למרכז למטייל כדי להשאיר תיק בשמירת חפצים עם הדברים שתפרנו. הכל יחכה בזול חודשיים, עד שנחזור.
יום שני בבוקר אנחנו משכימות ויושבות לשתות קפה עד שתגיע המונית שהזמנו לשדה. ב -5:30 בבוקר הקוואסן לובש מראות אמיתיים של המזרח ונזירים עוברים כדי לקבל אוכל מבעלי העסקים. לנסיעה מצטרף תייר נוסף מאוסטרליה שלא מפסיק לדבר. הלו.... השעה 6:00 בבוקר, קצת רחמים.
נחנתנו בסייגון! איזו עיר מוטרפת, כולם על אופנועים וזה בלתי אפשרי לחצות פה את הכביש. ובכלל, לא פשוט לטייל לבד בויאטנם, זו מדינה קומוניסטית ושמרנית שלא פתוחה לתיירות עשרות שנים כמו תאילנד והאנשים שבה מחוספסים וחשדנים אחרי שנים של מלחמות קשות וצורות שלטון לא פשוטות. כמעט ולא פגשנו ישראלים ואלו שכן הגיע בטיול מאורגן. כל הנתונים האלו רק הופכים את ויאטנם למעניינת יותר ומאתגרת. האותנטיות לא נפגעת ואחרי שמחסומים יורדים אז קבלת הפנים בכל מקום חמה מאוד.
אחרי פרוצדורות ארוכות של הוצאת ויזה אנחנו בדרך לעיר. יש לנו את הכתובת של בית חב"ד אבל המבנה מוסתר ( ענייני קומוניזם ) ולכן קשה לאיתור. מצאנו את השלט המוסתר וישר נכנסנו והזמנו המבורגר וצ'יפס.
בהמלצת הרב נסענו לאזור של המטיילים לגסטהאוס מקסים של ויאטנאמי פנסיונר . היינו אצלו כמה ימים טובים ובישלנו אצלו במטבח וככה התפתחו שיחות עמוקות ומעניינות ומסתבר שהוא פנסיונר של הצבא. אני בתור מורה להיסטוריה קפצתי על ההזדמנות ללמוד ממקור ראשון.
הרבה אנשים מגיעים לויאטנם והולכים לאתרים היסטוריים וזוחלים במחילות שבהם זחלו המורדים וזה טוב, ויאטנם מלאה היסטוריה אבל יותר מזה.. האנשים שחיים בה עדיין חיים ונושמים את העבר וגם מדברים עליו לכן המפגש הישיר עם האנשים הוא משמעותי ביותר. תעדיפו כמה שיותר אירוח בבתים ובמקומות אינטימים מאשר בבתי מלון.
קרוב מאוד למרכז המטיילים, במרחק הליכה קצרה ברגל יש שוק ענק! בשם בן טן Ben Thanh ויש בו הכל מכל , מזוחלים ועד סרטנים אבל המומחיות של הויאטנמים זה הקפה שלהם שהם טוחנים במקום במלא טעמים. מעולה!
החום ביולי היה לא נורמלי ופשוט החלטנו להתנהג כמו המקומיים ולקחנו אוטובוס לפארק מים קרוב .למצוא את קו האוטובוס לא היה משימה פשוטה בכלל ודרש בירורים ערב קודם, אבל... בסוף הגענו למקום הנכון. פארק המים שווה ונהנו בו מכל רגע.
בערב שבת החלטנו ללכת לבית חב"ד שהיה מאוד קרוב ובבוקר לאכול בחדר אז שמרית הלכה לעשות קניות ותפס אותה גשם מטורף אז מצאתי אותה חוזרת עם טקסי אופנוע שבדרך כלל מאוד מלחיץ אותה במיוחד כשאנחנו לוקחות שניים כאלה לחוד. בית חב"ד בסייגון קטן ואינטימי ומשרת בעיקר בעלי עסקים באזור וקצת מטיילים, לכן הייתה ארוחת שבת כיפית ונעימה ממש כמו שולחן שבת בבית.
שבת עברה ואחרי בירורים אינסופיים וקצת חשש אם נגיע למקום הנכון ( קודם שנגיע לתחנת אוטובוס הנכונה ) החלטנו שאנחנו יורדות לבד לדלתא של המקונג.
חלק מהעניין בטיולים האלה, זה לשתף בחוויות וגם קצת לחלוק מהניסיון, אבל במהלך השנה כשיש עבודה כנראה שלא ממש מוצאים זמן. אז השנה אני בשנת שבתון ומוצאת את הזמן להתחיל ולכתוב מהטיול הראשון.
החלטנו על חודשיים שמתחילים בתאילנד ומסתיימים בתאילנד: באמצע הכנסנו חודש בויאטנם ושבועיים בלאוס.
סגרנו על טיסה דרך חברת התעופה של רויאל ג'ורדניאן עם קונקשן של 7 שעות והעברה למלון להמתנה ומשם טיסה של 9 שעות לבנקוק. ככלל, הטיסות עם החברות הערביות דרך ירדן, איסטנבול ודוחא עדיפות בעינינו מאלעל. זמני הטיסה קצרים יותר, המטוסים נוחים והשירות טוב יותר.
לקחנו לעצמנו כמה ימים של מנוחה אחרי שנה של עבודה ולפני שממשיכים לויאטנם ומצאנו מקום מתוק לישון בו : vila"
cha cha" מלון בוטיק מקסים! עם בריכה פנימית ו - wifi בכל המלון.
יום שישי בבוקר הלכנו לטייל בצ'ינאה טאון שמאוד קרובה לאזור המטיילים, האזור מבלבל ויש בו המון אנשים. נכנסו עמוק פנימה אל תוך הרחובות וניסינו לקנות נעליים ללא הצלחה עד שבסוף קלטנו שהחנויות באזור מוכרות רק בסיטונאות. הסינים כמובן לא מדברים מילה באנגלית!! ( את זה חווינו שנה אח"כ לעומק בטיול שלנו לסין ). אחרי התארגנויות לשבת הלכנו לתפילה ולארוחה בבית חב"ד. בית חב"ד בבנקוק הוא אחד המקומות היותר נעימים ומיוחדים להיות בו וכנראה שהאישיות של הרב נחמיה שעומד בראשה היא זו שעושה את ההבדל. את ארוחת שבת סיימנו בבית של הרב ב 1:00 בלילה.
מוצאי שבת, האוירה בקוואסן מדליקה ומעניין כמה דברים אפשר להספיק בערב אחד? דבר ראשון יצאנו לשתות, כי עוד לא הפסקנו להתלהב שהשתייה כ"כ זולה וישר אח"כ הלכנו לתפור בגדים אצל חייט הודי, לסיום עשינו מסאג' והלכנו לישון.
יום ראשון נסענו לעשות אומגות במרחק של שעתיים מהקוואסן והיה כיף מטורף ומשחרר - לא להפסיד ואפשר לעשות גם בצ'אנג מאי. מחר בבוקר יש לנו טיסה לסייגון אז אנחנו מנצלות את הזמן ומטיילות קצת ברחובות הסמוכים. הרבה מהמטיילים מסתפקים בשיטוטים בשני הרחובות העיקריים של הקוואסן או בנסיעה במונית למקומות המתויירים המומלצים. המלצה שלי היא לקחת את הרגליים ופשוט להסתובב ברחובות המקבילים, שם תגלו עולם אחר. בערב הלכנו למרכז למטייל כדי להשאיר תיק בשמירת חפצים עם הדברים שתפרנו. הכל יחכה בזול חודשיים, עד שנחזור.
יום שני בבוקר אנחנו משכימות ויושבות לשתות קפה עד שתגיע המונית שהזמנו לשדה. ב -5:30 בבוקר הקוואסן לובש מראות אמיתיים של המזרח ונזירים עוברים כדי לקבל אוכל מבעלי העסקים. לנסיעה מצטרף תייר נוסף מאוסטרליה שלא מפסיק לדבר. הלו.... השעה 6:00 בבוקר, קצת רחמים.
נחנתנו בסייגון! איזו עיר מוטרפת, כולם על אופנועים וזה בלתי אפשרי לחצות פה את הכביש. ובכלל, לא פשוט לטייל לבד בויאטנם, זו מדינה קומוניסטית ושמרנית שלא פתוחה לתיירות עשרות שנים כמו תאילנד והאנשים שבה מחוספסים וחשדנים אחרי שנים של מלחמות קשות וצורות שלטון לא פשוטות. כמעט ולא פגשנו ישראלים ואלו שכן הגיע בטיול מאורגן. כל הנתונים האלו רק הופכים את ויאטנם למעניינת יותר ומאתגרת. האותנטיות לא נפגעת ואחרי שמחסומים יורדים אז קבלת הפנים בכל מקום חמה מאוד.
אחרי פרוצדורות ארוכות של הוצאת ויזה אנחנו בדרך לעיר. יש לנו את הכתובת של בית חב"ד אבל המבנה מוסתר ( ענייני קומוניזם ) ולכן קשה לאיתור. מצאנו את השלט המוסתר וישר נכנסנו והזמנו המבורגר וצ'יפס.
בהמלצת הרב נסענו לאזור של המטיילים לגסטהאוס מקסים של ויאטנאמי פנסיונר . היינו אצלו כמה ימים טובים ובישלנו אצלו במטבח וככה התפתחו שיחות עמוקות ומעניינות ומסתבר שהוא פנסיונר של הצבא. אני בתור מורה להיסטוריה קפצתי על ההזדמנות ללמוד ממקור ראשון.
הרבה אנשים מגיעים לויאטנם והולכים לאתרים היסטוריים וזוחלים במחילות שבהם זחלו המורדים וזה טוב, ויאטנם מלאה היסטוריה אבל יותר מזה.. האנשים שחיים בה עדיין חיים ונושמים את העבר וגם מדברים עליו לכן המפגש הישיר עם האנשים הוא משמעותי ביותר. תעדיפו כמה שיותר אירוח בבתים ובמקומות אינטימים מאשר בבתי מלון.
קרוב מאוד למרכז המטיילים, במרחק הליכה קצרה ברגל יש שוק ענק! בשם בן טן Ben Thanh ויש בו הכל מכל , מזוחלים ועד סרטנים אבל המומחיות של הויאטנמים זה הקפה שלהם שהם טוחנים במקום במלא טעמים. מעולה!
בערב שבת החלטנו ללכת לבית חב"ד שהיה מאוד קרוב ובבוקר לאכול בחדר אז שמרית הלכה לעשות קניות ותפס אותה גשם מטורף אז מצאתי אותה חוזרת עם טקסי אופנוע שבדרך כלל מאוד מלחיץ אותה במיוחד כשאנחנו לוקחות שניים כאלה לחוד. בית חב"ד בסייגון קטן ואינטימי ומשרת בעיקר בעלי עסקים באזור וקצת מטיילים, לכן הייתה ארוחת שבת כיפית ונעימה ממש כמו שולחן שבת בבית.
שבת עברה ואחרי בירורים אינסופיים וקצת חשש אם נגיע למקום הנכון ( קודם שנגיע לתחנת אוטובוס הנכונה ) החלטנו שאנחנו יורדות לבד לדלתא של המקונג.
וואוו... יש לי הרבה מה להגיב...
השבמחקאולי אסתפק בזה שיהיה לך הרבה הצלחה בכתיבה ושאני כבר סקרנית לקרוא את המשך
המסע המופלא, במילים שלך, ושזכיתי להיות שותפה לו יחד איתך!!!