בודהיזם נושק להרים הגבוהים

מעברי הרים. מנטרות. הימלאיה. גלגלי תפילה. דרכים מסוכנות. מדיטציה.
גבהים מסחררים. מקדשים. מרחבים עצומים. נזירים. כפרים מבודדים. יוגה.
יופי יש בהרבה מקומות בעולם, מקומות מבודדים , נידחים, מושלגים, גבוהים.
ובכל זאת אני כאן, פעם אחרי פעם. חבל ארץ שלם מוקף ברוחניות - ידוע שמה שעושה את המפגש עם הטבע,עם העוצמות, אלו בעיקר האנשים והתרבות שהם יוצקים לתוך המקום שבו הם חיים. לאדאק יותר מסין ואפילו יותר מטיבט מספקת את כל החוויות האלה. אם רוצים אפשר לקחת חלק בהכל, או רק להיות אורחים לרגע.

טירוף מוחלט בפסטיבל קומבמלה במנזר המיס:

אז אחרי שלושה ימים בעמק נוברה ולמרות שחזרנו עייפות אנחנו קמות מוקדם כדי להגיע לפסטיבל שבכפר המיס. כמה מוקדם שלא יהיה המקום כבר מפוצץ באנשים ואנחנו הולכות ברגל 20 דקות כדי להגיע למנזר. בדרך יש אינספור דוכני מומו , מזכרות, מנחות תפילה לבודהה ושלל טיפוסים . כשהגענו למנזר הבנו שיש פה פוטנציאל לאסון ערד 2, צפיפות למות, הלאדאקים באקסטזה ואין מושג כזה תור, כולם דוחפים. ניסינו להיכנס ולא היה לנו אוויר לנשימה. כמעט וויתרנו וזו באסה רצינית כי על הפסטיבל הזה עוד קראתי בבית וממש רציתי לראות את ריקודי המסכות של הנזירים. פתאום החלטתי לנסות כניסה צדדית והופ... אנחנו בפנים. זה לא אומר שתמו תלאותינו אבל לפחות אנחנו בחצר המנזר וממש בלב העניינים.

כל פעם דחפנו עוד קצת, פעם אני נשענת על מישהו, פעם מישהו נשען עליי ושמרית מצלמת, בכל זאת היא גבוהה ממני. שעה שלמה צפינו בריקודי מסכות שנקראים צ'אם ועניינם ניצחון הטוב על הרע. בלב המדבר, צבעוניות כזו אופיינית רק לטיבטים . שלל מסכות, מוזיקה הזויה וריקודי נזירים. כשמיצינו, המשכנו להסתובב במנזר המרשים והגדול הזה ואז גילינו שאפשר לתצפת גם מהגג, אז עלינו והמשכנו להתסתכל ולצלם בהתלבות לפחות עוד שעה את הסשן האחרון של הריקודים והתחלנו להתגלגל למטה לחניה. חזרנו לגסטהאוס שבורות, עם שרירים תפוסים ומכות כחולות מכל הדחיפות אבל זה היה שווה את זה! אפשר לומר שהיה יום מדהים ומחר, אין יותר מתאים מיוגה ומדיטציה.

יוגה ומדיטציה במרכז מהבודי:  

באזור אפשר להתמסר ללימודי יוגה ומדיטציה עמוקים בכל מיני ריטריטים וסדנאות שמתקיימות בכפרים שמסביב ללה ואפשר גם לתרגל בסגנון חופשי, מתי שבא לכם. וזה גם מה שאני אוהבת. אז מרכז מהבודי נמצא בתחילת רחוב המטיילים - הצ'אנגספה ויש בו שיעורי יוגה ומדיטציה קבועים בוקר וערב ומידי פעם מדיטציות מיוחדות עם כל מיני נזירים מכובדים מרחבי היבשת. אז התמזל מזלנו והיום את המדיטציה מעביר נזיר מסרילנקה. אחרי שיעור יוגה מקצועי התחילה המדיטציה והאמת, היא הייתה מדליקה ממש ולא משהו שאני רגילה אליו באזורי תיירים כמו למשל דרמסאלה. בהתחלה הנזיר לימד ודיבר מעניין ועמוק ואז הוא בחר כמה מילים מתוך קטע בנושא שהוא לימד ועליו עשה את המדיטציה. אני יצאתי מהמדיטציה נלהבת וכמובן רגועה והחלטנו לרדת לעיר לחפש איזה גג יפה ( rop top )  לשתות בו שייק ולתכנן את שבוע הבא - רצינו עצמאית. כשירדנו בחזרה מהמסעדה משכו אותנו קולות חזקים של נגינה. מסתבר שיש מנזר גדול בלב המדרחוב וכאילו לא היינו אתמול בטקס בודהיסטי שכזה מצאנו את עצמנו שוב במנזר \ מקדש לפחות לשעתיים נוספות.

תפילה אינטימית למדי במנזר \ מקדש של העיר:

הפעם החוויה שונה לגמרי. בכל זאת זה מקדש מקומי וקטן יותר. המקומיים חייכנים כמנהג המקום ובחצר יושבות כל הסבתות, מפטפטות ומכינות אוכל לכל מי שמגיע. החלטנו להיכנס לתפילה , בתקווה שאף אחד לא יגיד לנו לא. לא רק שלא אמרו לנו לא, התיישבנו בין המתפללים, הצטלמנו איתם, הקשבנו לתפילות ושתינו צ'אי מתוק. מה שכן, לא הצלחנו להבין על מה ולמה החגיגה, מה שלא גרע כמובן מעוצמת המקום והמפגש.

ברחבי לדאק פזורים עוד עשרות מנזרים. השווים מבינהם חוץ ממנזר המיס שהתקיים בו הפסטיבל הם טיקסי שקרוב ללה מרחק של חצי שעה נסיעה ולאמיורו במרחק של 3 שעות נסיעה ושווה לשלב אותו בכמה ימים של טיול באזור - בין מנזרים לכפרים. לטיקסי קפצנו באחד הימים, במנוחה בין טיול לטיול. למנזר הגענו בטרמפ ממרכז העיר ובחזור עלינו על ג'יפ שרות ושילמנו 10 רופי כל אחת. חוץ מהמנזר היפיפה והנוף המושלם שנשקף ממנו גם כאן קיבלו אותנו במאור פנים. חלק מהנזירים דוברים אנגלית רהוטה וישמחו לדבר איתכם ולהסביר על המנזר או לדבר על בודהיזם. אז תפסתי את אחד הנזירים והוא היה יותר מנהלהב. התקבצה לה קבוצה של לפחות עשרה אנשים מכל רחבי העולם, כולל תיירים הודים ודיברנו לפחות שעה על דתות, בודהיזם ופילוסופיה.

 מנזר טיקסי 

אז אחרי פוסט מלא ברוחניות ובכובעים אדומים אני חוזרת לטבע ולהרים הגבוהים - 
יומיים בטרמפים בין כפרים ושבת מאוד לא מתוכננת באגם פנגונג.