לטייל במזרח עם חותמת כשרות

בפוסט הקודם התעסקתי בענייני אמונה ורוחניות אבל מה אם אני גם שומרת כשרות ושבת?
האם גם אז המזרח יאיר לי פנים? האמת היא ששני הדברים קשורים אחד בשני. היבשת הזו שמאירה פנים לכל מאמין יודעת גם לכבד את אורחות חייו.
באופן כללי שני העניינים המרכזיים בטיול הם כשרות ושבת וכמובן שיש הבדל משמעותי בין הודו ותאילנד לבין שאר המדינות.

מיין באזאר - דלהי

בתי חב"ד:
בתאילנד יש 4 בתי חב"ד: שניים בצפון ושניים בדרום ובמיקומים מרכזיים. הם עובדים כמו מכונה משומנת, עם מסעדה מעולה ושירותי קייטרינג לכל מקום ולכל טיול וכולם שם מאירי פנים ונכונים לעזור בכל דבר.
בשאר המדינות, כמו למשל ויאטנם לאוס וסין עד עכשיו היו בתי חב"ד לבעלי עסקים בערים הגדולות בלבד אבל בשנים האחרונות נפתחו נוספים בריכוזי תרמילאים כמו למשל האנוי והויאן שבצפון ובמרכז ויאטנם, לואנג פראבנג בלאוס ודאלי וצ'אנגדו במערב ודרום סין. בפיליפינים ישנם כבר ארבעה בתי חב"ד.  באופן כללי אלו עדיין מדינות עם שרידים קומוניסטים ולכן פתיחת בתי חב"ד שם הם עסק מעייף. בורמה למשל נשארה עדיין יתומה אבל כבר בגישושים . בסין וויאטנם האנגלית לא נפוצה מה שמקשה עוד יותר על המטילים להסביר את עצמם.
בהודו יש כ"כ הרבה בתי חב"ד ובתים יהודיים שאין צורך לספור בכלל. אבל מה שהופך את הודו לפשוטה זו העובדה שיש כל כך הרבה מקומות צמחוניים, נכונות, זרימה ואנגלית שמאפשרת תקשורת טובה.

בית חב"ד קוסמוי - תאילנד

אז מה בתכלס?
מה עושים במקומות שאין בהם בתי חב"ד או שרוצים להתנתק קצת ולהגיע לאזורים מרוחקים? או למשל לטייל מחוץ לעונה?
אני מטיילת עם ערכת בישול בסיסית: קרש חיתוך דק ומתקפל, סכין חיתוך, קולפן, סכו"ם ונרתיק שורש. סיר ומחבת ששימשה אותי הכי הרבה. שתי צלחות, שתי כוסות ( אפשר לקנות בכל מקום ) וכף חשמלית. גזיה או לא זה כבר תלוי בכם. איפה תשנו, במלון? גסטהאוס? או בטבע ? והאם אפשר להשיג גזייה?

ערכת הבישול שלי

בכל הטרקים המאורגנים למשל הכל מגיע קומפלט והצוות ישמח לבשל לכם בכלים שלכם. ברוב המקומות אפשר לבשל במטבחים של בעלי הבית. לא קרה עדיין אחרי 10 שנים שמישהו לא נתן לי לבשל אצלו. מהארץ לא ממש צריך להביא אוכל. בכל המזרח יש שפע של שווקים עם פירות וירקות שייסנוורו אתכם ויגרמו לכם לחזור לארץ לקורס בישול. ביצים, וקטניות יש בשפע ועל תבלינים אין על מה לדבר בכלל בטח בהודו, המדינה המתובלת ביותר בעולם.

ארוחת בוקר בטרק - צפון הודו

ברחובות אפשר למצוא: ערמונים על האש, תירס, בטטות ותפו"א אפויים בכלי חרס מיוחדים ואפילו ביצים קשות מבושלות.
הרחובות בהודו משוגעים. דוכני רכוב צמחוניים צצים כל שניה ובכל פינה.
דגים אפשר למצוא בתאילנד, בלאוס ובויאטנם בכל מקום ווכה גם בדרום הודו וסין. חריימה הפך להיות דבר שבשיגרה.
אז מה כן תביאו אתכם? קצת תבשילים מוכנים וקלים לסחיבה לימים ממש מעייפים, מונסונים או בלתמי"ם למיניהם.
חלווה או חטיפים אחרים והרבה קפה שחור.

שבת המלכה:
ומה קורה עם שבת? אני לא אהבתי להגביל את עצמי לשבתות בבית חב"ד, זה שינה לי את המסלול שרציתי ולפעמים התחשק לי קצת שקט או לעשות שבת במקום מיוחד בטבע. בעיני, החוכמה הגדולה זה למצוא את הגסטהאוס המושלם לשבת, אלו שיאירו לכם פנים ויבינו את הפואנטה. בהרבה מקומות מחזיקים מקררים במקום עם שתייה ויש שרות חדרים לקפה ותה חם בבוקר שבת. את הכל הם רושמים על חשבון החדר ולא שואלים שאלות.
דבר נוסף חשוב קשור בעירוב בשבת - תמצאו מקום שלא תישארו בו סגורים בחדר כל הזמן. מרפסת יפה או חצר ענקית יעשו את העבודה.
בתאילנד ובמקומות מתויירים נוספים מכירים את ענייני השבת וישמחו לעזור לכם לפתור את הבעיית הנעילה האלקטרונית אם קיימת. בשבת, כספת בחדר לא תזיק ומנעול קומבינציה מונע עיסוק בבעיות טלטול.

הצעה לתפריט שבת:
ערב שבת: מיץ ענבים טבעי, סלט ירקות, דגים וצ'אפטי.
יום שבת: מיץ ענבים טבעי, אורז עם פטריות ובצל, שקשוקה קישואים, סלט וטחינה.

צמחוני או לא צמחוני:

בכל מדינות המזרח יש בעיה גדולה עם המושג צמחונות. אולי המקום לא מוכר בשר או עוף אבל בהחלט מוכר דגים לא כשרים. ובהנחה שהמקום לא מציג דגים בתפריט עדיין הרטבים שמשמשים להכנת המאכלים בעיתים. חלקם ממש רטבי דגים וחלקם עם שומנים מהחי. בכל גסאהאוס שכולל ארוחת בוקר אפשר להזמין פירות וסלט ירקות בלי בצל וביצים קשות. בריכוזי מוסלמים ואחרי ברור רוב הלחמים אין בהם שומן ובטח שלא שומן מהחי.
פירות יבשים - בעייתי לקנות, הם משוחים בשמנים, חוץ מתמרים.
מוצרי חלב במזרח - רובם ללא פיקוח ובהרבה מהם מוסיפים אינזימים מהחי.
כיום- יש אינסוף קבוצות פייסבוק ווצאפ שעוסקות בכשרות מוצרים במזרח. הקבוצה המפורסמת ביותר שייכת למותג ההשגחה הפרטית של הרב דובדבני.
באתר המעולה של תום לנדאו תמצאו רשימת מוצרים כשרים כלליים במזרח וגם רשימה מחולקת לפי מדינות.
קישור לאתר כאן

דוכן רחוב בהודו - אינסוף קטניות

בהודו:
בהודו יש שני זנים של שומרי כשרות. אלו שאוכלים רק בבתי חב"ד ואלו שאוכלים במסעדות צמחוניות. המילה צמחונות נפוצה כמו המילה שיווה! כמעט כל מוצר בהודו מסומן עם נק' ירוקה המציינת שהמאכל צמחוני. חטיפים, קורנפלקס, גבינות ומסעדות שונות. משנה לשנה נפתחות יותר ויותר מסעדות טבעוניות.
הנק' הירוקה ושאלת כשרותה- לשיקולכם כמובן!
ובכל זאת, שני כללים חשובים למי שאוכל במסעדות צמחוניות. מי שכבר הספיק להכיר את ההודים יודע שעל כל דבר הם יענו בחיוב: " המטבח שלך צמחוני? כן בטח!" יענה לי בעל המקום ואחרי שתי דקות כשאשאל אולו אם יש עוף הוא יענה לי: "פוסיבול מאדאם, פוסיבול" אל תשאלו אף פעם אם המקום צמחוני אלא ההפך האם יש עוף? ברוב המקומות ירצו לרצות אתכם ויגידו לכם שכן, הכל אפשרי.
מסעדות בגסטהאוסים ביתיים , אל אף שיהיו צמחוניות מערבבבות את המטבח הביתי של המשפחות שברוב הפעמים לא צמחוני בכלל.

מטיילים בדרך אחרת... בעיניי, יש בונוס בכל הסיפור הכשר הזה. חווית הטיול הופכת במובנים מסויימים לאותנטית יותר ואחרת לגמרי. החיפוש אחר הגסטהאוסים הביתיים והמשפחתיים יותר והבישול ביחד עם המשפחה במטבח, הופך את הקשר לאישי יותר. בארו שבקשמיר למשל, בישלנו במטבח של הגסטהאוס שבוע שלם והתפתחו שיחות כנות שלא הייתי מוצאת בשום מקום אחר. גם החיפוש אחר השווקים או הדאבה ( מסעדת פועלים) הבאמת צמחונית הביאו אותנו לכל מיני אזורים של מקומיים. בדלתא של המקונג בדרום ויאטנם בישלנו במטבח של המשפחה שלושה ימים. החלפנו מתכונים ולמדנו תבשילים חדשים וכמובן, דיברנו הרבה. בקיילנוג שבצפון הודו, על הדרך מלה למנאלי, עצרתי עם חברה לשבוע שלם כדי לטייל בעמק לאהול המקסים. אחרי חיפושים בכפר מצאנו דאבה מקסימה של אישה נפאלית שברחה עם הילד שלה ומנהלת את הדאבה המצליחה לבד. היא הייתה כ"כ עייפה ומותשת ומצאנו את עצמנו הולכות לשוק ובערבים מבשלות איתה ביחד. למדנו הרבה סודות קולינריים ועל הדרך גם הרבה על החיים.

אז מה עוד נשאר לכתוב?
המזרח מתאים לכולם. לחילוניים ולדתיים. למי ששומר הרבה ולמי ששומר קצת, למי שמתפלל כל יום ולמי שמתפלל פעם בשנה.

פסח - צפון הודו
תשעה באב- דרום סין
ריבת משמש בהכנה אישית בכפר טורטוק - צפון הודו