מדיטציה, תפילה, יוגה - האשראם של האמא המחבקת

בכל מקום ומכל אדם אפשר ללמוד משהו.

על האשראם של האמא המחבקת שמעתי וקראתי עוד בארץ. הדמות שלה והחסדים שהיא עושה בהודו ובעולם הרשימו אותי אבל לא ברמה כזו שאסע לשם במיוחד. כשהחלטתי שאני נוסעת לקרלה ועוד באוגוסט - מחוץ לעונה -  נזרק משפט כזה לחלל האוויר מקסימום ירד גשם או יהיה חם אז נכנס לאיזה אשראם לעשות יוגה. אחרי כמעט שבועיים בקרלה ואחלה של מזג אוויר החלטנו בכל זאת שבדרך לנופש בצוק של וורקלה חייבים לעצור באשראם ליום יומיים כדי לראות את המקום ולחוות אשראם הודי אמיתי.

האשראם -  מבט מהקומה ה- 11

איך שלא, יצאנו ביום שני בבוקר מקוצ'ין והגענו שוב מוקדם יותר לתחנת האוטובוס כדי להספיק לקנות צ'אי ובננה מטוגנת בדוכן האהוב עליי.  אחרי 4 שעות נסיעה ירדנו בכפר שנקרא אמריטפורי ומשם לקחנו ריקשה עד הכניסה לאשראם. לפני הכל ולפני שצללנו לעומק התלהבנו מהמקום ומכל ההתרחשות שבו. האשראם הוא כמו יחידה עירונית קטנה שיש בה הכל ולא צריך כלום מבחוץ, יש כבר כמה בנייני ענק ומשרד קבלה מתוקתק. הנחנו את התיקים בקבלה ונרשמנו, 250 רופי לילה כולל 3 ארוחות צמחוניות. כל אחת קיבלה מפתח לחדר ומילון מונחים לדהרמה ( הדרך ) בעברית ועלינו להניח את הדברים. אנחנו בקומה ה- 11 ומבינות שהאשראם ממוקם בין תעלות המים לחוף הים. אני מרגישה שזכיתי במלון חמישה כוכבים , לא אכפת לי שהחדר שקיבלנו היה הדבר הכי מוזנח שישנתי בו בהודו. יש מרפסת ונוף שלא הפסיק לשגע אותי ואת הבקרים הקרובים אני אתחיל ב 5:00 בבוקר עם קפה שחור, עוגיות ותפילה במרפסת הזו.

הנוף בצד השני

בין קודש לחול:
בשעה 15:00 כל "החדשים" של אותו היום מתכנסים ברחבה לסיור ותאמינו לי צריך סיור. המקום הזה עצום, בעיקר במה שיש לו להציע. באופן עקרוני עם התשלום מגיעות שלוש ארוחות צמחוניות של אוכל דרום הודי קלאסי וחריף אבל חוץ מזה יש גם מזנון מערבי צמחוני במחירי הודו כמובן למי שלא מתחבר לטעמים או שומר יותר על הניקיון. יש שעות קבועות לארוחות וגם למזנונים וחוץ מזה יש דוכן למיצים סחוטים וחנות מצרכים למי שרוצה לבשל בחדר או כל דבר אחר. לוקח קצת זמן להפנים את הזמנים של כל דבר אבל אחרי שקולטים את זה פשוט לא צריך כלום מבחוץ. אי אפשר לומר שאין כאן תחושה של קיבוץ אבל לצורך העניין יש למקום הזה הרבה מעבר להציע, גם למי שזה מרתיע אותו ובכלל אף אחד פה לא מכריח לעשות כלום או ללכת לפי לו"ז מסוים וזה בעייני היופי של האשראם.

אם אני ישנתי עם מאוורר באוגוסט כל אחד יכול

לאט לאט התחילו להתקבץ סביבי מילים חדשות שלא הכרתי, אבל אלו רק מילים, הפרשנויות והטקסיות קיימות כמובן בכל דת. בימים שאמה נמצאת באשראם יש לו"ז אחר לגמרי שכולל :

• מדיטציה משותפת ודרשה בשעות הערב.
• דארשן -  פירוש המילה היא ברכות ובתכלס בשביל זה באים רוב האנשים. הצורה שבה אמה נותנת ברכה זה דרך החיבוק המפורסם שלה. שלושה ימים בשבוע מהבוקר ועד הערב באופן רצוף אמה מחבקת כל מי שעולה אליה לבמה.  
• בהג'נים - סוג של שירי קודש. 

אז קיבלתי חיבוק כבר בערב הראשון וזכיתי ללחישה בעברית " ביתי היקרה, ביתי היקרה". החיבוק הזה יכנס אצלי כנראה להגדרה של חוויה תרבותית ולא יותר מזה אבל מה שכן משך אותי והרשים אותי זו האישיות של אמה. העובדה שיש אישה בהודו מלאת בטחון שעושה חסדים בכל הודו והעולם והודים - גברים ונשים מגיעים אליה מכל מקום הרשימה אותי, זו כבר נקודת פתיחה טובה! 

האשראם פתוח לכולם - יש אנשים שמגיעים מהכפר או מכל מקום לחצי יום, יום , שבוע ויותר. יש מקדש שמשרת את המבקרים ההינדים אבל האולם המרכזי חף מכל תמונה או אזכור של אחד האלים ההודים. המדיטציה הייתה קצרה וקולעת והדרשה התעסקה בעיקר בשמחה, במעשים טובים ובקבלה עצמית שלנו. 

מה שאותי הרשים זו העובדה שהאישה הזו לא מפסיקה לצחוק, צחוק אמיתי.

בשורה התחתונה כל העסק הזה היה נחמד ועל הדרך גלינו כמה עשרות ישראלים ויהודים שבאים לפה במשך שנים לכמה שבועות כדי לטעון מצברים, גם כשמתחתנים וגם עם הילדים והבנו שאנחנו צריכות להיזהר ולא לדבר עברית חופשית. ארוחות הערב התחילו בשיחות הכרות קצרות עם כל מיני... ולאט לאט כשהפרצופים התחילו להיות מוכרים גלשנו לדיונים אינסופים בכל תחום אפשרי.

אבל... מבחינתי השקט "המודרך" שהמקום הזה הציע לי היה הדבר האמיתי. רוב המדיטציות הן בתרגול אישי ומעטות מהן בהנחיה, מה שמכריח ממש ממש להתיישב ולהתבונן פנימה. לאשראם יש חוף פרטי וכל בוקר אחרי שיעור יוגה מוקדם ואחרי תפילה יצאתי לחוף וישבתי לפחות שעה, לפעמים עם מוזיקה ולפעמים בלי. לקראת שקיעה אותו הסיפור בדיוק על קו החוף - לפעמים שמרית ואני סגרנו את היום בדיבור ולפעמים בקריאה או מוזיקה. 

בין לבין בשעות הצהריים יש הרבה אופציות. במקום מתקיימים על בסיס קבוע אינספור טיפולים אלטרנטיבים וקורסים של יוגה ומדיטציה. יש ספריה מרשימה, מרפאה אירוודית טובה ומרכז התנדבות פעיל ביותר. אני אהבתי את העובדה שהאשראם מתקיים בתוך הכפר ובחלק מהימים יצאנו לטייל שוב לאורך תעלות המים ובכפר עצמו. באחד הימים יצאנו ביחד עם מייק ,יהודי מגרמניה שמגיע לפה שנים ועכשיו גם עם הבן שלו. הוא מכיר את האזור כמו את כף ידו וקיבלנו סיור מודרך באוניברסיטה שהקימה אמה במקום. נפגשנו עם סטודנטים ואכלנו צהריים בקיפטריה של הקמפוס.

אמריטפורי קמפוס

אז למה נשארתי יותר מיום אחד ולמה בכל זאת עזבתי בסוף שבוע? 

הגעתי בלי ציניות למקום שמקבל את כולם, לא מכריח להיצמד לתוכנית מסוימת ונותן שקט לכל אחד להתנהל בקצב שלו. לקחתי מה שהתאים לי ולעולם הרוחני שלי, נפגשתי עם אנשים מעניינים מכל העולם וקיבלתי על עצמי לצחוק יותר. 

שמתי בצד כל מה שזר לי או שלא התחברתי אליו ולא היה אכפת לי איזו טקסיות מנהלים פה באשראם, אני לא שונה מהם וגם לי יש מערכת אמונות שלמה שמלווה בטקסים שמבטאים אותה. 

מה הכריע אותי בסוף השבוע? החום, החום. 

מה הכריע את שמרית? המזרן על הרצפה.

ביום חמישי אחה"צ לקחנו מונית פינוק, ספיישל שלוש שעות והגענו לריזורט על הצוק של וורקלה, אלף שנות אור מהמקום שהיינו בו עכשיו.