המטרה: שבת באלפי ( Alappuzha ) איפה שתעלות המים המפורסמות של קרלה.
אחרי תקופה ארוכה באזורים יחסית עירוניים, רציתי להיות בכפר הודי שקט, עם נופים יפים. ככה תיארתי את אלפי שזו נקודת המוצא המומלצת לתעלות המים. חשבתי שאמצא כפר שקט וקיבלתי עיירה רועשת שלא מצאתי בה הרבה חן.
יום חמישי בבוקר האוטובוס המקומי יוצא ב 8:00 מפורט קוצ'ין ואמור להגיע לאלפי אחרי 3 שעות. הגענו חצי שעה קודם והלכתי לחפש כוס צ'אי. גיליתי דוכן קטן, מקסים ומפוצץ באנשים. הצ'אי היה מושלם וככה גם הבננה מטוגנת והוודה -סופגניה מטוגנת. המוכר לא הפסיק לחייך ואני הייתי מאושרת מההנאות הקטנות האלה ומוכנה להתחיל ככה כל בוקר, לא משנה שבארץ אין לי קשר למטוגנים.
בתור התחלה החלטנו לקחת מעבורת מקומית ופשוט לרדת איפה שבא לנו בדרך. המעבורת אוספת אנשים בדרך מהעבודה, מקניות וסידורים הביתה, וגם תלמידי בית ספר שמחתימים כרטיסיה. אחרי שעה ירדנו באחד הכפרים וטיילנו בין הבתים. ביקרנו בבתי הספר המקומיים, ניהלו שיחות בעיקר בידיים והצצנו למפעלי קוקוס מקומיים. כשהתעייפנו פשוט חיכינו למעבורת שתיקח אותנו חזרה לאלפי.
המקום הזה לא נתפס ביופי שלו, בצבע הירוק שתופס את העין, בשפע שהטבע מציע ובאינסוף המרחבים שנפתחים לפנינו. אחרי שעה בערך עצרנו בדאבה מקומית שממוקמת ממש על הגדה. אני שתיתי כוס צ'י ושמרית ניסתה פעם ראשונה לשתות קוקוס. האישה במקום חתכה את הראש של הקוקוס ותקעה בפנים קש, אחרי שכל המים נגמרו היא פתחה את הקוקוס עשתה ממנו מעין כף והחצי השני נועד לאכילה. מה שנשאר ישמש כקערה ולעוד אלף ואחד שימושים אחרים.
את השבת אנחנו עושות בקאסה בלה של מרקוס שהכרנו בסיבוב הראשון בקוצ'ין, רק שהפעם מרקוס החליט שהוא מצטרף לסעודות שבת. הוא עזר לנו לבשל, שאל מלא שאלות וגילה גם שאפשר לנתק את האור במקרר שלו. אז ככה העברנו את השבת בשיחות על יהדות ונצרות, על שידוכים, וגם הצעה לעבודה משותפת בתיירות על קו ישראל הודו.
את קוצ'ין אנחנו אוהבות והחלטנו להישאר כאן ביום ראשון ולהספיק לקום ליוגה ולהנות מכל ההתרחשות על המזח. אבל באמת באמת שמחתי שיש לי עוד שני בקרים לשתות צ'אי ולאכול בננה מטוגנת בדוכן המקסים שמצאתי.
מכאן המשכו לאשראם של האמא המחבקת, תכננו פה לילה, מקסימום שניים בקטע תרבותי וסקרן ונשארנו פה שבוע במה שהתגלה כהפתעת הטיול שלנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה