"Sim's cozy hostel" -
אחרי נסיעה של 12 שעות הגענו לאחד הגסטהאוסים המדוברים בקרב התרמילאים של סין, אם לא המדובר ביותר. יש בו כל מה שצריך כדי לנוח באמצע טיול: חדרים נוחים, מים לשתיה חמה וקרה בכל קומה, ספריה בכל השפות, שולחן סנוקר ופאב. אבל הכי חשוב זה הצוות שיש פה. כולם דוברים אנגלית מעולה ומסבירים בסבלנות איך להגיע לכל נקודה בעיר ומחוצה לה. "ההתמחות" של המקום זה טיולים לטיבט ( רק צריך שיתמזל המזל והשלטונות הסינים יאשרו - השנה זה לא קרה ). גם כאן החדרים מעוצבים בסגנון טיבטי והמזרנים על דק מוגבה עם שולחן באמצע. על הקירות בין הקומות תלויות תמונות מטיבט של טיולים שיצאו מכאן - ממש מספיק כדי להצית את הדמיון ולהישבע שמתישהו ממש ממש בקרוב גם אני אהיה שם.
מסביב לצ'אנגדו יש הרבה אטרקציות כמו למשל שמורת הפנדות, ולי שאן ( פסל הבודהה הגדול ) אנחנו מוותרות על הכל ומטיילות בעיר. התחבורה פה כל כך נוחה ופשוטה ובעיר הזו יש בכל אזור מתחם כמו מדרחוב , רובע עם קונספט, האחד לאומנים, השני לטיבטים והשלישי עם הרבה מקדשים סינים מיוחדים.
בין קודש לחול
את יום שני אנחנו פותחות עם כוסות רוח במרפאה מקומית כדי להקל על הצינון ומשם ממשיכות ישר לאזור המקדשים. כל האזור הוא מדרחוב יפה, עם חנויות מיוחדות ומשחקי ילדים ובאמצע מתחם גדול ובו מקדש, גנים ומסעדה צמחונית. אנחנו נכנסות פנימה על מנת לשוב אבל זה קורה רק אחרי כמה שעות טובות. בדיוק זמן תפילה ואנחנו מהופנטות מהשירה והנגינה. זה מקדש עירוני ולכן גם המקומיים לוקחים חלק בטקסים. הנזירים יושבים בתוך אולם התפילה ובמקביל מגיעים אנשים, נעמדים מאחוריהם ומצטרפים. אנחנו יוצאות משם רגועות ופשוט מטיילות בין כל התיירים הסינים, קצת משחקי מחשב, קליעה לסל ועוד שטויות ואנחנו בדרך חזרה.
ריקודי עם בפארק
אחה"צ החלטנו ללכת לרובע האומנים ובדרך עצרנו בפארק בסגנון פארק הירקון אבל כ"כ שונה... אנחנו הולכות אחרי המוזיקה שאנחנו שומעות ופתאום מגלות רחבה ענקית ומלא סינים מכל הגילאים פשוט רוקדים בכיף שלהם, מחייכים וצוחקים. הקצב שלהם מושך ויפה בעין. אנחנו לוקחות כמה דקות ללמוד את הצעדים וישר מקבלות הזמנה לריקוד. כמה כיף פה, אין חג וגם לא מאורע מיוחד, אנשים פשוט רוקדים אחה"צ באמצע החיים. בהמשך הטיול נגלה שזה ספורט לאומי. אנחנו ממשיכות לרובע האומנים אבל זה כבר לא זה. אומנם יפה פה אבל מלוקק ואנחנו את שלנו להיום עשינו.
שתי פנים לעיר אחת
את יום שלישי אנחנו מתחילות בשווקים של העיר. יש פה הכל כיאה לשוק אסייתי גדול - שפע של פירות וירקות, המון בשר וההתמחות האזורית של הכנת נודלס, פסטה או איך שלא תקראו לזה, הכל בעבודת יד כמו שראינו בשיאן. תוך כדי הליכה בשוק אנחנו מחליטות להכין לחם שיהיה לסוף הצום, ממילא צריך להעביר את הזמן. האנשים שמסתובבים פה לא דומים בכלל לאנשים שנפגוש עוד שעה. והסמטאות לא מזכירות בכלל את הקניונים שנבקר בהם ( כמו כל עיר גדולה )
אנחנו לוקחות אוטובוס לאזור הקניונים ואת פנינו מקבלים גם סטארבאקס הידועה וגם פסל ענק של מאו מנהיג העבר הקומוניסטי של סין והמקבילה של סטלין ברוסיה. בקניונים יש הכל ובהרבה מהמקרים הרבה יותר זול כמו למשל בגד ים שבארץ היה גורם לי למחסור רציני בכיס. את היום הזה אנחנו רוצות לסיים באזור אחר לגמרי של העיר - האזור המסחרי. הבנו שיש שם חנויות מטיילים ענקיות ורשת סופרמרקטים גדולה עם מוצרים מיובאים. הרכבת מביאה אותנו מהר לאזור ואנחנו נעזרות בבחורה סינית שלוקחת אותנו עד הסופר. הסינים האלה... נמנעים ממך אבל כשבא להם לעזור אז זה עד הסוף. אנחנו פונות למחלקה "הכשרה" ( יבוא מארה"ב - על הכל יש כשרות ) ומחדשות את המלאי שלנו.
איזה יום ארוך ומגניב. כל כך הרבה מקומות, מראות וסגנונות. חצינו את העיר לאורכה ולרוחבה ועכשיו שמרית מכינה בצק לפיתות, מתפיחה ,לשה ואז למחבת. בארבע בבוקר יש לנו 20 פיתות בד"ץ בית יוסף ואנחנו ישנות לאורך כל הצום כמעט.
ממחוז סצ'ואן למחוז יונאן
יום חמישי - יש לנו בוקר בכיף בגסטהאוס ובצהריים אנחנו בדרך לשדה תעופה. צ'נגדו הייתה בשבילינו הדבר האמיתי. בלי לחפש אטרקציות ובלי שאיפות מיוחדות, במשך 4 ימים פשוט היינו בעיר סינית בין אנשים ועם אנשים.
בערב נגיע לליג'יאנג ( Lijiang) - אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ומקום מושבם של שבט הנאשי במחוז יונאן. מהשדה אוספת אותנו אחת העובדות של מאמא נאשי המפורסמת שמנהלת את המקום שלה ביד רמה.
בלילה כמו בלילה הכל נראה לא משהו, הבוקר יאיר לנו פנים.
אחרי נסיעה של 12 שעות הגענו לאחד הגסטהאוסים המדוברים בקרב התרמילאים של סין, אם לא המדובר ביותר. יש בו כל מה שצריך כדי לנוח באמצע טיול: חדרים נוחים, מים לשתיה חמה וקרה בכל קומה, ספריה בכל השפות, שולחן סנוקר ופאב. אבל הכי חשוב זה הצוות שיש פה. כולם דוברים אנגלית מעולה ומסבירים בסבלנות איך להגיע לכל נקודה בעיר ומחוצה לה. "ההתמחות" של המקום זה טיולים לטיבט ( רק צריך שיתמזל המזל והשלטונות הסינים יאשרו - השנה זה לא קרה ). גם כאן החדרים מעוצבים בסגנון טיבטי והמזרנים על דק מוגבה עם שולחן באמצע. על הקירות בין הקומות תלויות תמונות מטיבט של טיולים שיצאו מכאן - ממש מספיק כדי להצית את הדמיון ולהישבע שמתישהו ממש ממש בקרוב גם אני אהיה שם.
 |
| שקשוקה חצילים כמיטב המסורת |
בין קודש לחול
את יום שני אנחנו פותחות עם כוסות רוח במרפאה מקומית כדי להקל על הצינון ומשם ממשיכות ישר לאזור המקדשים. כל האזור הוא מדרחוב יפה, עם חנויות מיוחדות ומשחקי ילדים ובאמצע מתחם גדול ובו מקדש, גנים ומסעדה צמחונית. אנחנו נכנסות פנימה על מנת לשוב אבל זה קורה רק אחרי כמה שעות טובות. בדיוק זמן תפילה ואנחנו מהופנטות מהשירה והנגינה. זה מקדש עירוני ולכן גם המקומיים לוקחים חלק בטקסים. הנזירים יושבים בתוך אולם התפילה ובמקביל מגיעים אנשים, נעמדים מאחוריהם ומצטרפים. אנחנו יוצאות משם רגועות ופשוט מטיילות בין כל התיירים הסינים, קצת משחקי מחשב, קליעה לסל ועוד שטויות ואנחנו בדרך חזרה.
ריקודי עם בפארק
אחה"צ החלטנו ללכת לרובע האומנים ובדרך עצרנו בפארק בסגנון פארק הירקון אבל כ"כ שונה... אנחנו הולכות אחרי המוזיקה שאנחנו שומעות ופתאום מגלות רחבה ענקית ומלא סינים מכל הגילאים פשוט רוקדים בכיף שלהם, מחייכים וצוחקים. הקצב שלהם מושך ויפה בעין. אנחנו לוקחות כמה דקות ללמוד את הצעדים וישר מקבלות הזמנה לריקוד. כמה כיף פה, אין חג וגם לא מאורע מיוחד, אנשים פשוט רוקדים אחה"צ באמצע החיים. בהמשך הטיול נגלה שזה ספורט לאומי. אנחנו ממשיכות לרובע האומנים אבל זה כבר לא זה. אומנם יפה פה אבל מלוקק ואנחנו את שלנו להיום עשינו.
שתי פנים לעיר אחת
את יום שלישי אנחנו מתחילות בשווקים של העיר. יש פה הכל כיאה לשוק אסייתי גדול - שפע של פירות וירקות, המון בשר וההתמחות האזורית של הכנת נודלס, פסטה או איך שלא תקראו לזה, הכל בעבודת יד כמו שראינו בשיאן. תוך כדי הליכה בשוק אנחנו מחליטות להכין לחם שיהיה לסוף הצום, ממילא צריך להעביר את הזמן. האנשים שמסתובבים פה לא דומים בכלל לאנשים שנפגוש עוד שעה. והסמטאות לא מזכירות בכלל את הקניונים שנבקר בהם ( כמו כל עיר גדולה )
אנחנו לוקחות אוטובוס לאזור הקניונים ואת פנינו מקבלים גם סטארבאקס הידועה וגם פסל ענק של מאו מנהיג העבר הקומוניסטי של סין והמקבילה של סטלין ברוסיה. בקניונים יש הכל ובהרבה מהמקרים הרבה יותר זול כמו למשל בגד ים שבארץ היה גורם לי למחסור רציני בכיס. את היום הזה אנחנו רוצות לסיים באזור אחר לגמרי של העיר - האזור המסחרי. הבנו שיש שם חנויות מטיילים ענקיות ורשת סופרמרקטים גדולה עם מוצרים מיובאים. הרכבת מביאה אותנו מהר לאזור ואנחנו נעזרות בבחורה סינית שלוקחת אותנו עד הסופר. הסינים האלה... נמנעים ממך אבל כשבא להם לעזור אז זה עד הסוף. אנחנו פונות למחלקה "הכשרה" ( יבוא מארה"ב - על הכל יש כשרות ) ומחדשות את המלאי שלנו.
איזה יום ארוך ומגניב. כל כך הרבה מקומות, מראות וסגנונות. חצינו את העיר לאורכה ולרוחבה ועכשיו שמרית מכינה בצק לפיתות, מתפיחה ,לשה ואז למחבת. בארבע בבוקר יש לנו 20 פיתות בד"ץ בית יוסף ואנחנו ישנות לאורך כל הצום כמעט.
ממחוז סצ'ואן למחוז יונאן
יום חמישי - יש לנו בוקר בכיף בגסטהאוס ובצהריים אנחנו בדרך לשדה תעופה. צ'נגדו הייתה בשבילינו הדבר האמיתי. בלי לחפש אטרקציות ובלי שאיפות מיוחדות, במשך 4 ימים פשוט היינו בעיר סינית בין אנשים ועם אנשים.
בערב נגיע לליג'יאנג ( Lijiang) - אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ומקום מושבם של שבט הנאשי במחוז יונאן. מהשדה אוספת אותנו אחת העובדות של מאמא נאשי המפורסמת שמנהלת את המקום שלה ביד רמה.
בלילה כמו בלילה הכל נראה לא משהו, הבוקר יאיר לנו פנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה