דפים

יום ראשון, 29 ביוני 2014

שבט הנאשי מדגים עוצמה נשית



אתר מורשת עולמית של אונסק"ו

טיול בוקר קצר השאיר בי את התחושה שסוף סוף אני נוגעת בקסם של האימפריה העתיקה הזו.  הארכיטקטורה פה יפה וייחודית לאזור
וכל חנות שניה זו חנות תה מיוחדת עם מאות סוגים שונים של תה שיכולים להגיע לתשלום של מאות יואנים.
יש כאן שוק מיוחד ובזאר אוכל עם כל המאכלים ההזויים שרק סין יכולה להציע. אחרי סיבוב די ארוך אנחנו חוזרות , אני קצת לא מרגישה טוב ושמרית יוצאת לחפש את השוק כדי להתארגן לשבת. התחקות קצרה אחרי גברת עם סלים מביאה אותה למקום הנכסף שספק אם היה מתגלה על דעת עצמו.
את השבת אנחנו מעבירות בכיף. המקום של מאמא נאשי הוא ההוכחה לכך שבחירת גסטהאוס הוא אחד הדברים המשמעותיים בטיול ויכול להשפיע על כל השהות במקום. וכמובן שהתכוונתי רק לטוב... את המאמא שומעים מכל חלק של המתחם מחלקת פקודות לכל העובדים ומבשלת. יש כאן אוירה מיוחדת, החדרים מסודרים בשתי קומות מסביב לחצר יפה, ממש לפי המסורת הסינית וליד כל חדר שולחן וכיסאות מעץ.  כל ערב מאמא נאשי מבשלת ארוחה לכל האורחים - אף אחד לא מפספס חוץ ממי ששומר
כשרות כמובן.
תולעים למיניהם

דים סאם


חנויות תה ענקיות




במוצאי שבת אנחנו עושות הבדלה וככה מרוויחות חברים חדשים. איתן בר ושי מזהים את הקולות ומהר מאוד יש בינינו דיבור זורם וחיבור טוב. שי פה כבר פעם שניה והגיע במיוחד כי יש לו זיכרונות טובים ממאמא נאשי. עם איתן ובר קבענו לצאת מחר לטיול יום בכפרים שבסביבה ויום אח"כ לעשות ביחד את ערוץ דילוג הנמר.
ביום ראשון בבוקר לקחנו מונית לשני כפרים ליד ליג'יאנג. בכל האזור יושב שבט הנאשי, הלבוש המיוחד של הנשים הוא כחול והמיוחד שבשבט זה זו השליטה הנשית. אפשר לראות את זה בעסקים ואפילו במשחקי הרמי הסוערים.
נשות הכפר באישה
בכפר באישה יושב הרופא המפורסם ד"ר הו. איזה איש מרשים, בן 90 לפחות וקיבל אותנו במאור פנים. נכנסנו אליו כל אחד בתורו, הד"ר בודק ובודק, אני אומרת לו מה כואב לי והוא קובע נחרצות שהעניין הוא כזה:
" don't worry be happy "
לקחתי לתשומת ליבי. שמרית קיבלה משחה לברך ואיתן ובר נכנסו ויצאו בריאים כמו שור.
הסתובבנו בכפר, ישבנו לדבר, נחתנו למשחק רמי רציני של זקני וזקנות הכפר והמשכנו לכפר הבא שלא ממש השאיר בנו רושם והיה עמוס בתיירות פנים מעיקה.
משחקות ומהמרות





















חזרנו לגסטהאוס וסגרנו עם מאמא נאשי שעת יציאה למחר. ערוץ דילוג הנמר הוא קניון עמוק שבתוכו מתחתר בעוצמה נהר היאנגצה האדיר. אנחנו הלכנו אותו יומיים בין הכפרים שמעל הערוץ. ביום הראשון הלכנו 7 שעות בעלייה מתמדת, בדרך תפס אותנו גשם מטורף והברך שלי כמעט שבקה חיים. מאחורינו הלך הסייס וחיכה בסבלנות יתרה בדיוק לרגע הזה. את שעת העלייה האחרונה עשיתי על הסוס.

 

הגענו שפוכות לגסטהאוס שבאמצע הדרך ובכל זאת במשך 10 דקות רק ישבנו והסתכלנו על הנוף המשגע. אנחנו כנראה היינו אחרונות על המסלול ונאלצנו כבר להתקלח במים קרים. איתן ובר הגיעו איזה שעתיים לפנינו והיו כבר אחרי ארוחת ערב ומקלחת. אלופים!

 
פה ישנו...


היום השני היה קל אבל קצת יותר מלחיץ כי ההליכה הייתה על שביל צר וכל הזמן הסתכלתי לאן אני הולכת.
היום השני
היו יומיים יפים ושקטים בין הכפרים בטבע. אנחנו חוזרות לליג'יאנג ולוקחות יום לנוח ולהזמין רכבת לדאלי. ליג'יאנג מיוחדת ויפה ככל שתהיה השאירה בנו טעם מיוחד בגלל האנשים שפגשנו. נפרדנו משי איתן ובר למשך הטיול ( את שי נפגוש שוב בבייג'ינג ) והרווחנו חברים חדשים ומקסימים להמשך החיים. אנחנו ממשיכות הלאה, רכבת קצרה של 5 שעות מביאה אותנו לדאלי. עיירת תרמילאים בהתהוות והמקום שאותו לא נרצה לעזוב.









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה