פרידה מסין - בייג'ינג חלק ב'

העיר האסורה...
רק השם של המקום מסעיר את הדמיון. סין של פעם, של קיסרים, פילגשים, משרתים ,הרבה קודים של התנהגות מסובכים ולא מובנים והרבה רשמיות וטקסיות. הכל מתנקז לכאן. אי אפשר באמת להרחיב על המקום אלא רק לציין שהעיר הזו היא בעצם ארמון הקיסרות שנבנה במשך למעלה מ- 10 שנים וכיאה למסורת הסינית הוא ענק ומפואר. אפשר ללכת לשם ברגל מהמקום שבו ישנו או מונית של 5 דקות. המקום יפה וכרגיל בסין לא מרגישים את כמויות האנשים כי כולם מסודרים. טיילנו בכיף והתפעלנו מהעוצמה של המקום. ובכל זאת אני נזכרת מאוד מהר מה באמת האהבות שלי בחיים ומזל ששמרית ממש מרגישה כמוני. עם כל הכבוד לבני אדם ולדברים שהם עשו ויצרו זה ממש רגעים חולפים לעומת ההתרחשויות, הטעמים, הריחות והאנשים כאן ועכשיו. ממש כמו שהטבע משאיר בי חותם עמוק הרבה יותר מאשר מבנים ומגדלים. אז ראינו, היה יפה וזזנו משם. קחו לכם ספר, לכו לאיזה פארק או מקדש יפה שהכל מסביבו רגוע. תרקדו, תעשו טאי צ'י ותקראו ספר טוב.

פארק במקדש השמיים
גוגל תמונות

צהריים אנחנו קובעות עם הילה וזוהר שנחת רק אתמול. שוב אנחנו מעמיקות אל תוך בייג'ינג ולוקחות רכבת למסעדה צמחונית שמסתתרת אי שם באחד החוטונגים ברובע אחר של העיר. היום הזה עמוס, אנחנו כבר מריחות את הסוף של הטיול הזה ורוצות עוד מהכל. אבל הפרקטיות גונבת אותנו, אנחנו פשוט חייבות לחזור לקניונים. אין מה לעשות יש פה הרבה דברים מיוחדים שלא ראינו במקומות אחרים וכמובן שלאורך הטיול לא קנינו כמעט כלום כי היה ברור לנו שיש הכל בבייג'ינג. ביום הזה אני חזרתי לחדר עם 7 קומקומים סינים משגעים ששמרית עטפה בזהירות ובמסירות אין קץ. כולם היו בניי, עלו איתי למטוס, נחתו בארץ בשלום וחולקו בין כל המשפוחה הגדולה והמקסימה!

בערב אנחנו נוסעות למופע אקרובטיקה סיני שעליו באמת אני יכולה להגיד שעוד לא ראיתי דברים כאלה. התזמון, הגמישות והשואו שהם נותנים היו מדהימים, שמרית כמובן עצמה עיניים כמה פעמים מפחד שמישהו פתאום יפול.

אז מה עוד יש לעשות פה:

• עוד ועוד מקדשים למיניהם. מכל השמות שהלונלי או גוגל נותן לכם פשוט תבחרו ותחפשו את המקדשים עם הפארקים הכי יפים. לא תצטערו.
• כל ערב האורות נדלקים על האצטדיון האולימפי של בייג'ינג ומאות אנשים ותיירים באים להנות מחגיגה של אורות וצבעים.
• בבייג'ינג פזורים כמה עשרות שווקי אוכל שנפתחים בלילה ונותנים לנו הצצה לעולם הביזארי של אוכל הרחוב כאן. כיאה לעיר אסיאתית יש פה הכל מהכל בבליל של טעמים ( שלא טעמנו ), ריחות וצבעים.
• מתחמי אומנים כמו למשל מתחם האומנות 798 - מודרני לגמרי. 

יום שישי ואחרון עם לו"ז עמוס וצפוף. זה גם יום של פרידה, מבייג'ינג ומסין בכלל, גם צריך להתכונן לשבת והכי חשוב צריך ללכת לאסוף את הדרכונים. החלטנו לעשות שבת באותו המקום יחד עם הילה וזוהר ואנחנו הולכים ביחד לשוק לעשות קניות. כמובן שחייבים להתחיל את הבוקר בנסיעה למשרד ההגירה והפעם אנחנו עושות את זה עם שי שפגשנו שוב ערב לפני, אחרי כמעט חודש שלא התראינו. האיחוד היה מרגש ומסתבר שגם הוא צריך את משרד ההגירה. ירדנו לרכבת ביחד וירד מבול אינסופי באותו בוקר שהשאיר אותנו רטובים מכל כיוון. אספנו את הויזה הנכספת וחזרנו לאזור המטיילים לסיבוב פרידה. אין רחוב או סמטה שלא הסתובבנו בה באזור. בביג'ינג אפשר לומר שראינו את קסם המזרח יותר מכל מקום אחר.

שעתיים לפני שבת שמרית מבשלת ואני מעלה שירים לנגן החדש שקניתי. מוזיקה אצלי זה דבר קריטי ולא יכולתי לחשוב ל טיסה חזרה הביתה ושעות המתנה בשדה המצוקמק והאנטישמי של קייב בלי מוזיקה. החלפתי את שמרית והיא ירדה להתקשר הביתה ולעדכן את כל מי שהיה במתח שקיבלנו ויזה ואכן אנחנו עולות על המטוס. שמרית עוד הספיקה לכתוב בפנקס קטן את הזיכרונות של השבוע האחרון אחרי שגם יומן המסע שלנו נגנב.

פיסת נוסטלגיה

אז מה היה לנו במדינה העצומה הזו :

60 ימי טיול בלתי נשכחים.
5 מחוזות שונים.
16 גסטהאוסים 
וגם... סינים, טיבטים, מוסלמים, שבטי ההרים ובודהיסטים.
טיול שמחבר קצוות. בין תרבויות שונות ועתיקות, דתות נפרדות, טבע עצום ומבורך בשפע של מים, כפרים מרוחקים וערים מודרניות וסואנות.

סין היא הבחירה האולטימטיבית שלי לטיול אמיתי במזרח, הרבה לפני שהודו נכנסה לי עמוק לגוף ולנשמה.