פילוסופיה אומנות ומאסג'ים בדאלי

בימים הבאים גילינו את דאלי מקרוב. הסתובבנו בכפרים ובין הבתים ובעיקר הבנו שהמקום הפך להיות מושבה לכל סטודנט, אומן וכל אחד אחר שיש לו מה להגיד על השלטון בסין.

שאנטי שאנטי בסגנון סיני

הפעם ישנו בחדר קטן וחמוד שהיה דומה יותר לכוך אבל עם הרבה נשמה ובעלת הבית הפנתה אותנו למסעדה צמחונית טובה, מחזה נדיר בסין. מאוד מהר התחברנו עם המלצרית ששיתפה אותנו בכל השאיפות הכמוסות שלה לעזוב את סין ולטייל בעולם. עברנו לדבר פוליטיקה והיא הסבירה לנו למה היא עזבה את האוניברסיטה. לטענה אין באמת חופש דיבור, אין ביקורתיות וכולם מהנהנים אחרי כל דבר שהמרצים אומרים. סין מתגלת לי כמורכבת יותר ויותר מפעם לפעם. באותו ערב הלכנו לעשות מסאג' תאילנדי אצל בחור יפני, בסין כמובן. בדיעבד אני חושבת שבגללו ( כנראה בגלל המסאג' שלו ) נשארנו עוד יומיים, היה מעולה!
יום רביעי בבוקר שכרנו אופניים ורכבנו לאגם ובחזרה. חוץ מהחלק הכיפי של רכיבה על אופניים במזג אויר מעולה, לאורך כל הדרך נכנסים לכפרים חדשים ומעניינים והכל מוקף בשדות אורז ירוקים ירוקים ובאנשים מקסימים. שווה להיכנס לאגם עם כל הילדים המקומיים ולעצור לשתות באחד מבתי הקפה \ תה שבדרך. הבעיה היחידה היא שהסינים שותים כל דבר בטמפרטורת החדר ולא קר, ככה על פי הרפואה הסינית בריא יותר. תלמדו מהר איך אומרים קרח.
אחה"צ שמרית לוקחת קורס קליגרפיה קצר באחת הגלריות, אני מנסה קצת ופורשת ממש מהר זה מסובך ומעלה לי את הסעיף, סינים משוגעים מה יהיה איתכם?

קליגרפיה - אומנות הציור

יום חמישי לקראת הצהריים יש לנו נסיעה לקונמינג ( Kunming ) שלוקחת חמש שעות. דרך מקסימה ביופי שלה אבל קונמינג עצמה משמשת בשבילנו רק תחנת מעבר, מקום לעשות בו שבת ולהתקדם למחוז הבא. כל מה שקראתי שיש לקונמינג ומסביב לה להציע נראה לי לא מעניין ובעיקר גימיק תיירותי. אנחנו מגיעות לקראת ערב ובוחרות שוב לישון באכסניות המוצלחות של youth hotel. חדרים פשוטים ונקיים וכל מה שמטיילים צריכים. מטבח לבישולים, מכונת כביסה, שולחן סנוקר והכי חשוב נקודת מפגש. ביקור ארוך בסוכנות שבמקום, אחרי התלבטות ארוכה איזה מושבים לקחת וכמה אנשים בתא ואנחנו יוצאות עם כרטיסי רכבת לאנשון שבמחוז גוויז'ו ( Guizhou ). שעה אחרי ארוחת ערב שמרית מתחילה להקיא, כנראה שהנקניק שלנו היה מקולקל- דיי באסה. אז ביום שישי בבוקר שמרית משתרכת אחריי ואנחנו הולכות לחפש מסעדה צמחונית שקיבלנו עליה המלצה והחוויה הכי גדולה שיש לנו מהעיר הזו זה שאין בה אף תייר ברחובות. אנחנו מגיעות למסעדה ולא מבינות כלום, אף אחד לא מבין אותנו בחזרה וככה הכל מסתדר. אני לוקחת לשבת קציצות סויה ואת הבאו ( לחמניה מאודה ) עם פטריות הכי טובה שאכלתי.
זה פחות או יותר מאכל לאומי. משבע בבוקר עד אחת עשרה כל הערימות של סירי האידוי מתחסלות.

לחמניות מאודות ( באו )

בקונמינג יש חנויות עם מוצרים מיובאים מה שאומר מבחינתנו מוצרים כשרים מארה"ב. אנחנו מצטיידות להמשך הטיול וחוזרות לחדר לעשות כביסה ולהתארגן לשבת. שמרית מעלה חום ושוכבת מסכנה במיטה,אבל לא שוכחת להסביר לי איך משתמשים במכונת כביסה למטה. שבת נכנסת קצת בבאסה, אני מתפללת ואוכלת לבד אבל בכל זאת במצטבר של טיול אנחנו במצב טוב, יום אחד כזה אחרי חודש זה אומר שאנחנו במצב טוב. ובכלל, מחר הכל יהיה הרבה יותר טוב.
יום ראשון בבוקר ויש פרפרים בבטן. נסיעה ארוכה ומשמעותית ברכבת של 8 שעות, בקרון של 6 תאים עם אנשים שלא מבינים אותנו בכלל ואנחנו לא אותם. אבל זה עוד בקטנה, נכון לשנת 2011 גוויז'ו נחשב עדיין למחוז לא מתויר והעני ביותר בסין. כאילו סין לא מסובכת מספיק איך נסתדר במקום הזה?