צוק התקווה הטובה - חופשה בוורקלה

מה מרכיב חופשה טובה?
לפעמים זה הנופים מהמרפסת שלנו, הרבה פעמים זה האוכל והפינוקים ותמיד תמיד זה האנשים שלצידנו.
וורקלה ממוקמת על צוק מרשים שצופה על הים ולאורכו טיילת. זו הודו ולא הודו וזה מה שהופך אותה ליעד מושלם לחופשה. יש פה הרבה מסעדות מערביות שממוקמות על הצוק וריזורטים מפנקים עם בריכות וטיפולים אירוודים מכל הסוגים, אבל התרבות הייחודית של מדינת קרלה חיה ונושמת פה על חוף הים. כל הזמן יש פסטיבלים ואירועים מיוחדים על החוף ובמקדשים שפזורים פה.

יצאנו מהמונית מלאות ברוחניות ואנרגיות שקטות אחרי שבוע באשראם ואני תכננתי להמשיך לתרגל את השקט, המדיטציות והיוגה. יש פה חוף ים שקט ויפה, טיילת וכמעט אין אנשים שזה טוב ויפה בשביל מה שאני מבקשת. ( אופ סיזן כבר אמרתי? ) אבל, הכי חשוב זה שיש פה מרכזי אירוודה והפעם אני מתכננת להתמסר לטיפול. קרלה ידועה כמדינה שממנה יצאה הרפואה האירוודית בזכות צמחי המרפא שגדלים כאן ומסתבר שלפי הרפואה ההודית תקופת המונסונים זה הזמן הכי טוב לקבל טיפול.  אז... סגרנו מחיר באקיל ריזורט, 1500 רופי , שווה ערך כמעט ל 100 ש"ח,  התקלחנו נורמלי וביקשנו המלצה לרופא אירוודי בכפר.

Akhil beach resort

כמובן שלא תכננתי להפקיד את הגוף שלי במרכזי מטיילים למיניהם וירדנו למרפאה של הרופא בכפר.  ד"ר סיבס מתגלה כרופא וותיק בכפר , המרפאה שלו מלאה ולעלה יש לו חדרי טיפולים ובית מרקחת מרשים. הוא קולט אותי ואת החוליות שלי בגב בשנייה ואנחנו בונים תוכנית טיפולים לשבוע הקרוב: כל יום 20 דקות עיסוי עם שמנים מצמחים שהוא מכין במקום ותרופות מגעילות! והכי טבעיות בעולם, למערכת העצבים.

מיטת הטיפולים

יצאתי עם הרבה ציפיות וחיפשנו מסעדה צמחונית בכפר, מסתבר שיש כאן אחת כזו והיא פשוט מעולה! המקום מלא על בסיס קבוע והאוכל פשוט טעים: יש דוסה ויש אוטופם, שתיהן סוג של חביתיות מקמח עדשים וחומוס ומאפיינות את דרום הודו. זה הבסיס של הארוחה וכל יום יש רטבים אחרים, הפתעות אחרות בפה. חוץ מזה יש ביריאני מושלם שמתחסל בשניה ומגיע עם יוגורט חריף וקציצות וודה מטוגנות. במשך שבוע שלם ירדנו לאכול פה צהריים ומשם לטיפול אצל הרופא - מרחק הליכה. אגב... את חביתית לא הצלחתי לשחזר בבית, אולי בכוונה כדי שישארו לי הטעמים בפה ויהיה לי תרוץ לחזור.

  

Uttapam הודי אמיתי והניסיון הביתי שלי

יום שישי היום ואחרי ארגונים למיניהם, קניות לשבת וקביעת טיפולים אצל הרופא הגיע זמן הבריכה. אחרי שבועיים מיוזעים ברחבי מדינת קרלה והעובדה שהים בתקופה הזו נועד בשביל להסתכל עליו בלבד אנחנו מעבירות כמעט את כל היום בבריכה של הריזורט. השבוע תופס צורה וחוץ מהביקורים הקבועים במרפאה ובמסעדת הבית בכפר יש פה עוד כל כך הרבה. בוקר על הצוק, מול הים עם כוס קפה ושקיעה על הצוק, מול הים עם שייק פירות. טיפולי פנים עם בננות ומלפפונים, עוד בריכה ועוד בריכה. וגם כל הסוחרים רגועים, המחירים נמוכים ובמסעדות חוגגים את יום העצמאות 1+1.

ובכל זאת, בעיני העניין האמיתי פה זה הים. אני מאוהבת בים אבל זו פעם ראשונה מבחינתי שנהנתי ממה שיש לים להציע בלי להיכנס אליו. אחד הדברים שאני אוהבת בהודו זו העובדה שלא משנה כמה מטיילים עוברים במדינה הזו בשנה הטבע שלה נשאר אותנטי. רצועת החוף פה מרגישה בתולית לגמרי, יש סרטנים ושאר חיות על החוף, עצי קוקוס אינסופיים, סירות דייג וטקסים צבעוניים ומעניינים שרק הודו מנפקת.

נפלנו טוב, יום ראשון היום ויש טקסי הזכרת נשמות בחוף. החגיגה התחילה בערב ונמשכה יום שלם. עברה שנה והגיע הזמן לשחרר את כל הנפטרים לעולם שכולו אמת. כל המשפחה מגיעה ומוצאת כוהן שפתח דוכן, הוא מברך את כולם והם לוקחים מנחה ומשליכים אותה בים. אחר כך מי שרוצה ממשיך למקדש שעל החוף, מתפלל גם שם, מניח מנחה ואוכל ארוחה חמה.

כמות הדמויות המעניינות שהיו פה עצומה. כולם מחייכים, סקרנים ורוצים לנהל שיחה, גם אנחנו.

אבל גם בלי כל החגיגה הזו מלא פה בהתרחשויות, הודים מטיילים בלי קשר לעונות השנה ונהנים מהים איך שהוא באותו רגע. אז היינו פה בשקיעות ביחד עם כולם, עם התירסים החמים, הדוכנים של השאלים, העפיפונים, הממתקים המוגזמים והצ'אי, עשינו יוגה על קו המים ודיברנו באנגלית קלוקלת. חיכינו לדייגים שיפרקו סחורה על החוף וגם קצת התבודדנו בזריחות, ברצועות חוף שוממות.

השבוע הזה נגמר מהר מאוד. אני מסיימת אותו בקליניקה של הרופא, מסכמת איתו את השבוע. אחרי אינספור עיסויים וטיפולים אלטרנטיביים בארץ, במאות ואלפי שקלים, הגעתי לאדם צנוע שמכין את התרופות שלו לבד. בקושי הייתי צריכה להסביר את עצמי כי הוא פשוט ידע בדיוק איפה לעשות ואיך לעשות וכל תנועה הרגישה נכונה. אבל עזבו, מבחן התוצאה חשוב - אפשר לשבת על הישבן יותר טוב וגם לא להרגיש שקרעו לי את הכיס. נפרדנו בחיוך ואת הטיפול האחרון עשו לי שתי נשים, עם שק של צמחים שאותו הן טובלות בשמן חם כל שתי דקות בערך למשך שעה. זה ענה על ההגדרה של מושלם ועכשיו אפשר לחזור לשגעון של דלהי.

שלושה שבועות מפתיעים לטובה בדרום הודו - חודש אוגוסט. אני מרגישה שהרווחתי טיול אמיתי, הודו של החיים ולא זו של עונת התיירות ככה גם הרגשתי בסין ולנצח זו תהיה ההשוואה שלי לטיול טוב!
אחרי הנחיתה בדלהי אני מתפנה להיפרד משמרית, בסך הכל שבועיים אבל בכל זאת השותפה שלי לכל הטיולים המיוחדים האלה. 

השנה הרגשתי שצריך עוד קצת זמן, שאפשר להתחיל בלעדי.
אז שמרית ממריאה לפנות בוקר לישראל ואני לדרמסאלה.